בר"ע 53034-02-19

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור של משרד עורכי דין שערער על חובתו לשלם למתמחה, תשלומים שונים עבור תקופת העסקתה, לרבות פיצויים בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה, וחייב את משרד עורכי הדין בהוצאות משפט. בית המשפט קבע כי יש לראות את המתמחה כעובד שצו הארכת הפנסיה חל עליו. למרות שחוק פיצויי פיטורים אינו חל על יחסי עבודה בין מאמן למתמחה, בית המשפט הסביר כי צו הארכת הפנסיה הוא המקור הנורמטיבי להפקדות לפנסיה מקיפה שאינה תלויה בחוק פיצויי פיטורים. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין טיבו וייעודו של הביטוח הפנסיוני לבין פיצויי הפיטורים, וציין כי תקופת ההתמחות הקצובה אינה סותרת את תחולתו של הסדר ביטוח פנסיוני. זאת ועוד, חוק הסכמים קיבוציים, שבמסגרתו הוצא צו הארכת הפנסיה, אינו נזכר בתוספת לחוק לשכת עורכי הדין, המחריג דינים מסוימים מתחולתם על מתמחים. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי צו הארכת הפנסיה חל על מתמחים במשפטים על כל חלקיו, לרבות רכיב פיצויי הפיטורים. בית המשפט גם לא מצא סיבה לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי לחייב את משרד עורכי הדין בהוצאות משפט, נוכח חובותיו כלפי המשיב והתעלמותו מעמדת לשכת עורכי הדין בנושא.