דנ"פ 5776/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה לדיון נוסף בתיק. פסק הדין הנדון לא הכניס פסקי דין חדשים הסותרים פסיקות קודמות או נופלים לקטגוריה הצרה של עניינים הראויים לעיון נוסף בשל חשיבותם, מורכבותם או חידושם. פסק הדין מחיל את התקדים הקיים על העובדות הספציפיות של המקרה הנדון, בו מדובר בנאשם שבחר שלא להעיד. הכלל המאפשר לבית המשפט לייחס משקל ראייתי לשתיקתו של נאשם אושר מחדש, מתוך הבנה כי מדובר בעניין של שיקול דעת שיש לבחון בכל מקרה לגופו. פסק הדין לא קבע כלל גורף בדבר שתיקת נאשמים, אלא פעל על פי העיקרון הקבוע של בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בית המשפט הצדיק את המשקל הראייתי שיוחס לשתיקתו של העותר על יסוד חומרת העבירות, הסתירות בהודעותיו במשטרה והתנהגותו במהלך החקירה. זאת ועוד, קיומה של דעה חולקת בפסק הדין הראשוני אינו מהווה עיוות דין, שכן דעת הרוב הייתה מפורטת והתבססה על ראיות מפלילות משמעותיות. הבקשה לדיון נוסף נדחית משום שפסק הדין הנדון אינו עומד באמות המידה המחמירות של הליך חריג שכזה.