ת"א 2402/01

תקציר

התובע, שירש מאמו זכות חכירה בחווה בכפר אז"ר, הגיש תביעה נגד דודו, הנתבע, בבקשה להצהיר כי הוא עדיין בעל זכויות החכירה בחווה. לחילופין, הוא ביקש את השווי הכספי של מחצית משווי הזכויות, שאותו העריך ב-4,500,474.8 שקל. התובע טען כי העביר זכויות אלה לנתבעת באופן פורמאלי רק בשל דרישות מסוימות של האגודה השיתופית בכפר, וכי מסמכי ההעברה אינם תקפים משום שלא עמדו בדרישת הכתב לפי חוק המקרקעין. עוד טען כי הכספים שקיבל מהנתבעת היו הלוואה ולא תשלום עבור הזכויות. הנתבע טען כי התובע ביקש סיוע כלכלי לרכישת דירה וכי הכסף שניתן לתובע הוא פיצוי על חלקו במשק. בית המשפט מצא כי טענת התובע כי לא הבין את המסמכים עליהם חתם אינה משכנעת. עוד נקבע כי התשלום מהנתבע לתובע היה פיצוי עבור החווה ולא הלוואה, וכי ניתן לוותר במקרה זה על דרישת הכתב בשל חוסר תום הלב של התובע, שכן הוא לא התנגד לרישום החווה על שם הנתבע במשך שנים רבות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הסכום ששולם לתובעת ייצג מחצית משווי החווה באותה עת, ועל כן העסקה תקפה. השופט קבע כי יש לדחות את תביעתו של התובע, והורה לו לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע.