ת"א 31860-04-12

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על בעלות וחזקה בחלקת קרקע. התביעה המקורית הוגשה על ידי התובע, כאמל טורק, לבית המשפט המחוזי, בו הצהיר כי יש לו זכות להחזיק בקרקע וביקש כי בית המשפט יכריז עליו כבעלים. אלא שעיריית תל אביב, הנתבעת, טענה כי היא הבעלים החוקיים והגישה תביעה שכנגד בדרישה לפנות פולשים מהקרקע ולהרוס עליה מבנים בלתי חוקיים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לו סמכות לדון בנושא והעביר את התיק לבית משפט השלום. בהמשך ניסה התובע לתקן את תביעתו בבית משפט השלום וביקש פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הקרקע, אך בית המשפט דחה את הבקשה והמליץ לתובע להגיש תביעת בעלות נפרדת בבית המשפט המחוזי. לאחר כמה מורכבויות פרוצדורליות, החליט בסופו של דבר בית משפט השלום כי אין לו סמכות לדון בתביעה המתוקנת ובתביעה שכנגד והעביר אותן בחזרה לבית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט המחוזי, השופט יהושע גייפמן, קבע כי לבית משפט השלום אין סמכות להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לאחר העברתו לראשון. השופט גייפמן סבר כי היה על בית משפט השלום לדון בטענות החזקה והשימוש, מה גם שהן בתחום סמכותו, ורק במידת הצורך לפסוק בשאלת הבעלות כבדרך אגב. השופט גייפמן הדגיש כי לפי סעיפים 76 ו-79 לחוק בתי המשפט, החלטת בית משפט השלום להעביר את התיק בחזרה לבית המשפט המחוזי לא הייתה ראויה, והיה מקום להפריד בין תביעות הבעלות והחזקה. מאחר שהתיק כבר הגיע לבית המשפט המחוזי, החליט השופט גייפמן לפתוח תיק חדש לתביעה המתוקנת ולהפריד את התביעה שכנגד, שתוחזר לבית משפט השלום. השופט גם התווה את לוח הזמנים של ההליך והדגיש כי על בית משפט השלום להמתין להכרעת בית המשפט המחוזי בסכסוך הבעלות בטרם ימשיך בתביעה שכנגד. לסיכום, פסק הדין קבע כי החלטת בית משפט השלום להעביר את התביעות בחזרה לבית המשפט המחוזי הייתה שגויה והורה על הפרדת טענת הבעלות מהתביעה שכנגד בדבר החזקה והשימוש בקרקע. תביעת הבעלות תישאר בבית המשפט המחוזי, ואילו התביעה שכנגד תידון בבית משפט השלום.