ע"פ 1685-03-24

תקציר

הכרעת הדין דנה בסמכותו של בית המשפט לתעבורה לדון בכתב האישום נגד המערער, מר זרדב, אשר הואשם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. המערערת טענה כי בית הדין נעדר סמכות משום שיש לסווג את האירוע כתאונת עבודה ולא כתאונת דרכים. פסק הדין משרטט את התכליות השונות העומדות מאחורי פקודת התעבורה וחוק הפיצויים, ומסביר כי הגדרת "רכב" תחת הראשון אינה מכריעה לסיווגו תחת האחרון. מסקנתו היא כי לבית המשפט לתעבורה הייתה סמכות לדון בכתב האישום. לגופה של ההרשעה, פסק הדין בוחן את רשלנותו של המערער, וקובע כי הוא לא נקט אמצעי זהירות סבירים, היה בעל שדה ראייה מוגבל, ולא הביט ימינה לפני פנייתו, דבר המהווה רשלנות רבתי. בית המשפט דן גם בקשר הסיבתי בין רשלנות המערער לבין מותו של המנוח, ודוחה את טענת ההגנה כי התנהגותו של המנוח הייתה גורם מתערב. היא מדגישה כי רשלנות המערער הייתה הסיבה העיקרית לתוצאה הקטלנית. זאת ועוד, פסק הדין מתייחס לטענת האכיפה הבררנית, וקובע כי המערערת לא הביאה ראיות התומכות בטענה זו. בית המשפט מוצא כי רשלנותו הפושעת של המערערת אינה תלויה ברשלנות הנטענת מצד מנהל העבודה, מר גנץ. לבסוף, דן הכרעת הדין בעונש שהוטל על המערער. היא מסכימה עם הערכתו של בית המשפט לתעבורה בדבר רשלנותו הגבוהה והמתמשכת של המערער והצורך בהרתעה כללית במקרים אלו. עם זאת, בית המשפט מקל מעט בעונש בשל ליקויים בהסדרי הבטיחות באתר הבנייה, וקובע את עונש המאסר בפועל על 17 חודשים. יתר רכיבי העונש, לרבות התליית רישיון הנהיגה, נותרו ללא שינוי. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה, ואילו הערעור על חומרת העונש מתקבל בחלקו.