ע"ע 35615-11-22

תקציר

בין המערער למשיבים הייתה מחלוקת באשר למתן ארכה לערעור. המערערת טענה כי המשיבים לא הציגו "טעם מיוחד" תקף המצדיק את הארכת המועד להגשת ערעור, וכי סיכויי הצלחת ערעור המשיבים נמוכים. השופט הסכים עם המערער ודחה את בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור עצמאי. לאחר מכן בחן השופט את בקשתם החלופית של המשיבים לרשום את ערעורם כ"ערעור שכנגד". לטענתם, קיים קשר מהותי מספק בין ערעורם לבין הערעור העיקרי. השופט קבע כי ניתן לקבל חלקים מסוימים בערעור המשיבים כערעור שכנגד, קרי אלה הקשורים לחיוב המשיב מס' 1 בהוצאות משפט ואי התייחסות לטענות המשיבים בדבר "חזקת עדות שקר". אלה נמצאו כבעלי זיקה מספקת לערעור העיקרי. עם זאת, חלקים אחרים בערעור המשיבים, הנוגעים למהות התיק, לא הותרו בהיותם נושאים נפרדים ויפתחו חזית חדשה של התדיינות משפטית. גם המשיבים 2 ו-3 לא הורשו להגיש ערעור שכנגד, שכן הם לא הושפעו ישירות מהערעור העיקרי. השופטת הגיעה למסקנה כי כתב הערעור של המשיבים מיום 27.11.2022 יתקבל כערעור שכנגד, אך רק ביחס לעניינים שיש להם זיקה מהותית לערעור העיקרי. למשיבה מס' 1 ניתן מועד אחרון להגשת כתב ערעור מתוקן, והמזכירות הונחתה להסיר מהתיק את הודעת הערעור המקורית. הוצאות הבקשה יישקלו בתום ההליך.