דב"ע נו/42 - 01

תקציר

במקרה של חוק ביטוח לאומי וקביעת דרגת נכות, הוגש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת. התיק נסוב סביב המשיב, שנפגע בגבו ונקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור של 10% על ידי הוועדה הרפואית לעררים. המשיב ערער, ובית המשפט החזיר את התיק לשקול מחדש נכות זמנית וירידה פוטנציאלית בהכנסות כעובד עצמאי. הוועדה הרפואית לעררים ביקשה להתייעץ עם "ועדת הרשות" לפני שאישרה מחדש את החלטתה, ממנה עולה כי המשיבה יכולה לעבוד למרות מוגבלותה. בית המשפט קמא קבע כי לוועדה הרפואית לעררים אין סמכות להיוועץ ב"ועדת הרשות", במיוחד משום שהנכות נמוכה מ-20%, שבדרך כלל אינה מחייבת התייעצות כזו. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בעוד שוועדות רפואיות נדרשות להיוועץ בבעלי מוגבלויות מעל 20%, הן רשאיות לעשות זאת מרצון עבור נכות פחותה. בית המשפט הדגיש את החשיבות של שקילת מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד בהערכות נכות וציין כי לנפגעים חייבת להיות הזדמנות להגיב לכל עצה מייעצת שנשקלה על ידי הוועדה. הערר התקבל, והתיק הוחזר לוועדה המקורית על מנת שתשקול כראוי את התשומות המייעצות, ואפשרה למשיבה לעסוק בממצאי "ועדת הרשות". ההחלטה לא הטילה עלויות כלשהן על הצדדים המעורבים.