ת"א 9966-10-19

תקציר

השופט, ארנון דראל, בחן ביסודיות את הראיות והטיעונים שהוצגו בסכסוך שותפות מורכב זה. הוא פותח בביטול טענות שני הצדדים בעניין הנזקים, וקובע כי מאחר שהם אחראים במידה שווה לקריסת השותפות, אף אחד מהם אינו זכאי לפיצוי. החלטה זו מבוססת על כישלונם של שני הצדדים למלא את חובותיהם כשותפים ועל אשמתם המוסרית בעניין. לאחר מכן, השופט מתייחס לשאלה המרכזית מי אחראי להחלטת השוכרים לבטל את החוזה שלהם עם השותפים. הוא מנתח בקפדנות את ציר הזמן של האירועים, ומייחס אחריות שווה לישי ושלום על מעשיהם ומחדליהם, שהביאו יחד להחלטת הדיירים. יש לציין כי פירוק השותפות באופן חד צדדי על ידי ישי והפעולות שבאו בעקבותיו, כמו גם חוסר ההתקשרות של שלום ורישום הערת אזהרה, תרמו שניהם תרומה משמעותית. לאחר מכן פונה השופט לסוגיית ההשבה והחשבונאות, ומסכים להסכמה הראשונית של הצדדים בדבר חלוקה שווה של זכויות וחובות. הוא מכיר בהשקעה השווה של ישי ושלום בכספים ובחלוקת העבודה, במיוחד בהתחשב בעבודתו הבלעדית של ישי על הפרויקט לאחר פירוק השותפות. עם זאת, השופט אינו מקבל את טענתו של ישי להשקעה נוספת במזומן ובמקום זאת מזכה את שלום בהשקעה כוללת של 1,370,000 ₪. לאחר שיקול דעת מעמיק הוא מחליט כי כל שותף זכאי לחלק שווה מסכום ההשבה, העומד על 2,073,250 שקל. באשר לתביעה שכנגד נגד בן זוגו של שלום ורגב, השופט אינו מוצא כל הצדקה ודוחה את הטענות נגדם. הוא מותח ביקורת על האופן שבו ניהלה רגב, אך אינו מוצא קשר סיבתי בין מעשיו לבין כישלון השותפות. לסיכום, השופט מורה על מחיקת התביעה והתביעה שכנגד, ומותיר כל צד זכאי למחצית הסכום שהופקד בנאמנות. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים המעורבים. פסק דין זה שם קץ לסכסוך השותפות החריף הזה, בתקווה לספק בהירות וסגירת מעגל לכל המעורבים.