בש"פ 8789/08

תקציר

גזר הדין המדובר הוא פרי ערעור על החלטה לשחרר נאשם שהואשם בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת בקר וכניסה לישראל שלא כדין. ההחלטה המקורית של בית משפט השלום בבאר שבע לשחרר את הנאשם התבססה על כך שהראיה היחידה שהציגה התביעה, טביעת אצבע שנמצאה על רכב גנוב ששימש לביצוע העבירה, לא יכולה להיות קשורה מספיק לנאשם. ההדפסה הייתה הראיה היחידה המבססת את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על החלטה זו, בקובעו כי טביעת האצבע עצמה מספיקה כדי לעכב את הנאשם ללא הסבר סביר להימצאותה ברכב. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הנאשם הכחיש כל קשר לרכב ושתק כאשר עומת עם ראיות טביעת האצבע. לאחר מכן ערער הנאשם על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי הערכאות הנמוכות התעלמו מהאפשרות שהוא בא במגע עם הרכב בשלב כלשהו לפני ביצוע העבירה, ולכן ראיות טביעת האצבע אינן חד משמעיות. שופט בית המשפט העליון נטה בתחילה להסכים עם עמדת הנאשם. אלא שבמהלך הדיון הציגה המדינה טענה חדשה: עבריין אחר שהיה מעורב בעבירה זיהה את הנאשם ממסדר תמונות, אף שהכיר אותו בשם אחר. ההגנה העלתה מספר השגות על טענה חדשה זו, בטענה שלא נמסר להם כל חומר החקירה הרלוונטי וכי הליך הזיהוי לא התנהל כראוי. עוד טענו כי היה על המדינה לארגן מסדר זיהוי חי ולא להסתמך על הזיהוי המצולם. השופט הכיר בבעייתיות של התביעה בכך שלא הציגה ראיה זו קודם לכן והכיר בזכויות הפרוצדורליות של ההגנה ובטענותיה בנוגע לקבילות הראיות החדשות ולמשקלן. עם זאת, הם הגיעו למסקנה כי לא יהיה זה ראוי להכריע בעניינים אלה מבלי לתת לנאשם הזדמנות לעיין בראיות החדשות ולהגיב. משכך, החליט השופט להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך בחינה מחודשת של חומר הראיות והבסיס הראייתי האפשרי למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בית משפט השלום יצטרך להתייחס גם לשאלות עילת המעצר והחלופות לה. נוכח החשש מאי התייצבותו האפשרית של הנאשם למשפט אם ישוחרר, הורה השופט להשאיר את הנאשם במעצר עד למתן החלטה חדשה בבית משפט השלום. המדינה נדרשה להגיש את בקשתה המחודשת למעצר עד למועד שנקבע. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה אפוא, והעניין הועבר לדיון נוסף בבית משפט השלום.