ע"פ 3802/92
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין עוסק במתלוננת שאספה בשעת לילה מאוחרת, אך פגישתם הסתיימה רע לאחר ויכוח על המחיר. הזונה שדדה מהמתלונן את כספו, תקפה אותו בסכין וגרמה נזק למושבי רכבו. המתלוננת דיווחה על האירוע למשטרה ותיארה את הופעתה של הזונה ואת פרטי תעודת הזהות שלה, לרבות שמה ושם אביה. שלושה חודשים לאחר מכן, על פי החשד, הבחינה המתלוננת באותה, זיהתה אותה והזעיקה את המשטרה. היא נעצרה, ופרטיה תאמו את אלה שמסרה המתלוננת קודם לכן. בית משפט קמא מצא את הזונה אשמה מעבר לכל ספק סביר בהתבסס על זיהוי המתלוננת עליה ועל פרטי תעודת הזהות התואמים. השופט ראה בעדותו של המתלונן מהימנה ודחה את טענות ההגנה שסתרו את גרסתו לאירועים. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא והדגישה כי הם מעוגנים בראיות ובמהימנותם של העדים. זיהויו של המערער נתמך בשני יסודות חזקים: הזיהוי האישי ופרטי הזיהוי התואמים, שלא נסמכו עליהם יתר על המידה. בנוסף, מצא בית המשפט כי המערערת אכן עבדה בזנות, בניגוד לטענותיה. הערעור על ההרשעה נדחה, ועונש המאסר של עשרה חודשים וצו המבחן לשנתיים אושרו, ונחשב לעונש מתון בגין העבירה החמורה. השופט א' ברק והשופט י' מלץ הסכימו עם ההחלטה.
ע"פ 3802/92 שושנה הרוש נ' מדינת ישראל, עליון (1.4.1993)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.