בג"צ 1527/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה משנת 2006 שדרשה להגביל את מספר הנוסעים העומדים בתחבורה ציבורית עירונית ובינעירונית, אשר יירשמו ברישיונות האוטובוסים והמפעילים. העותרים טענו כי היא מוסמכת על פי חוק ויש ליישמה, בעיקר למען הבטיחות, וכי היעדרו מוביל לאי שוויון. המשיבים, פקידי מדינה וחברות תחבורה ציבורית, טענו כי אמנם בסמכותם ליישם הגבלות כאלה, אך השארתה לשיקול דעתו של הנהג בטוחה יותר, וכי הטלת ההגבלה תהיה יקרה, בלתי מעשית ומיותרת, שכן תקני הבטיחות האירופיים כבר אומצו בישראל. לאחר דיונים מצא בית המשפט כי העתירה מיצתה את עצמה, וכי משרד התחבורה בחן ויישם באופן חלקי את המדיניות המבוקשת. בית המשפט החליט שלא להטיל מגבלות נוספות, והותיר את שיקול הדעת לנהג, משיקולים בטיחותיים, כלכליים ומעשיים, כפי שפורטו על ידי המשיבים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות הבטיחות והשוויון בתחבורה הציבורית, וציפה ממשרד התחבורה ומהחברות למלא את אחריותם. הוחלט להגביל את הנוסעים העומדים בקווים בינעירוניים לעשרה אנשים, ולהציב שילוט באוטובוסים בנוגע להגבלה זו. פסק הדין כלל גם הוראות אחיזה ודרישות בטיחות מחייבות לנוסעים עומדים בקווים עירוניים. העתירה נדחתה, מתוך הבנה שמשרד התחבורה ימשיך לפקח ולשפר את הבטיחות בתחבורה הציבורית, וללא צו הוצאות. המשנה לנשיא ריבלין הסכים והדגיש את התוצאה החיובית ואת נכונות המשיבים לשתף פעולה.