ע"א 72669-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **נושא מרכזי:** סיווג אירוע כתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ("החוק"), כאשר הפגיעה אירעה בעת הכנסת תינוק לרכב. **1. עובדות המקרה:** האירוע התרחש ב-5.1.2020. המשיבה (הנפגעת) הוציאה את שני ילדיה מביתה כדי להסיעם ברכבה הפרטי. היא הכניסה את בנה הבכור, ולאחר מכן הושיבה את התינוק (בן שנה) בכיסא הבטיחות במושב האחורי. בעוד המשיבה עומדת על הכביש ליד הרכב, היא חגרה את התינוק. בסיום החגירה, צעדה חצי צעד לאחור כדי לסגור את דלת הרכב האחורית, אך רגלה נכנסה לבור ניקוז פתוח, נקרע מגפה, והיא נפגעה. המשיבה המשיכה בדרכה, אך בהמשך התפתחה אצלה פסוריאזיס. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע לה נכות צמיתה בשיעור 15%. הצדדים הסכימו על גובה הפיצוי (100,000 ₪) והותירו להכרעת בית המשפט את סיווג האירוע כתאונת דרכים. **2. טענות הצדדים:** * **המשיבה (הנפגעת):** טענה שהפעולה של הכנסת התינוק לרכב מהווה "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק ("כניסה לתוכו"). לטענתה, השימוש ברכב יצר את הסיכון שהתממש, שכן ללא מיקום הרכב והצורך בשימוש תחבורתי, לא הייתה עומדת במקום בו נפגעה. הרכב אינו "זירה מקרית" אלא גורם שיצר את הדינמיקה התחבורתית. * **המערערת (חברת הביטוח):** התנגדה לסיווג האירוע כתאונת דרכים. טענותיה: * הפעולה אינה "שימוש מוכר" ברכב, שכן הכנסת ילד אינה חיונית פיזית לנסיעה, בדומה להכנסת ציוד. * במועד התאונה, הכנסת התינוק כבר הסתיימה, והתאונה אירעה בעת שהמשיבה צעדה לאחור לאחר שרכשה עמידה יציבה מחוץ לרכב. סגירת הדלת אינה חלק מפעולת הכניסה או היציאה. * אין קשר סיבתי בין סגירת הדלת לפגיעה, שכן הפגיעה נגרמה בשל בור הניקוז, והסיכון לא נוצר על ידי הרכב או הכנסת התינוק. **3. פסק דין בית משפט השלום (קמא):** בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי מדובר בתאונת דרכים. הנימוקים העיקריים: * **הכנסת התינוק כ"שימוש":** הושבת התינוק בכיסא הבטיחות נחשבת לפעולה חיונית להתחלת נסיעה, ולא פעולת לוואי. פעולות אלו הן חלק אינטגרלי מהכניסה לרכב, שכן המשיבה לא יכלה להתחיל בנסיעה בלעדיהן. * **הבחנה מהכנסת ציוד:** הכנסת תינוק נבדלת מהכנסת ציוד, שכן היא נוגעת לביטחונו ושלמותו של התינוק, והוא אינו מסוגל להיכנס בכוחות עצמו. * **סיום השימוש:** פעולת הכניסה לרכב כוללת רצף פעולות, והמשיבה עדיין הייתה בעיצומו של התהליך, שכן הדלת הייתה פתוחה והיא נדרשה לסגור אותה. * **קשר סיבתי:** הפגיעה נגרמה עקב הצעידה לאחור לצורך סגירת הדלת, ומשכך, היות שסגירת הדלת היא "שימוש", הפגיעה היא "עקב שימוש". **4. פסק דין בית המשפט המחוזי (הערעור):** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברוב קולות (שופטת נאות-פרי והשופט עלי), כאשר השופטת שלאעטה חלאילה מיעטה בדעתה. **א. דעת הרוב (השופטת נאות-פרי ואחר כך השופט עלי):** * **עקרון השימוש ברכב:** * **הכנסת התינוק כ"שימוש":** בית המשפט אימץ את קביעת בית משפט השלום. הכנסת התינוק לרכב נחשבת ל"שימוש" מסוג "כניסה" לרכב. זוהי פעולה חיונית להתחלת הנסיעה, ומהווה חלק אינטגרלי מהכניסה של המשיבה לרכב, במיוחד לאור חובות החוק (תקנות התעבורה) בנוגע להסעת ילדים בכיסאות בטיחות. ההשוואה להכנסת ציוד נדחתה, שכן התינוק אינו חפץ דומם. * **היבט של "מתחם השימוש":** המשיבה הייתה בתוך "מתחם השימוש ברכב" בעת האירוע, שכן פתחה את הדלת, הכניסה את התינוק, חגרה אותו וניסתה לסגור את הדלת. * **השלכות אפשריות:** השופטת נאות-פרי ציינה כי קביעה זו עשויה לעורר שאלות נוספות לגבי "כניסות" חוזרות או פרקי זמן שבין פעולות, אך אין בכך כדי לשלול את המסקנה כי הכנסת התינוק מהווה שימוש מצד האם. * **סיום השימוש:** * השימוש טרם הסתיים. הכניסה לרכב נמשכת כל עוד הדלת פתוחה ונעשות פעולות לסגירתה. המשיבה צעדה לאחור לצורך סגירת הדלת, כלומר, רצף הפעולות של הכניסה לא הושלם. * ההלכה היא שכניסה לרכב מתחילה במגע פיזי ראשון ומסתיימת ברכישת עמידה יציבה מחוץ לרכב (בעת יציאה). סגירת הדלת היא חלק ממתחם השימוש. * **קשר סיבתי:** * **קשר עובדתי ומשפטי:** קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. הפגיעה אירעה כתוצאה מהצעידה לאחור לצורך סגירת הדלת, פעולה שהיא חלק מ"שימוש" שטרם הסתיים. * **מבחן הסיכון:** האירוע נופל בגדר הסיכון התחבורתי. הרכב לא היה "זירה בלבד". הסיכון נוצר מהמפגש בין תנוחת הגוף, כיוון התנועה, מיקום הרכב והצורך בסגירת הדלת, בשילוב עם המפגע החיצוני (בור הניקוז). המפגע לא מהווה "גורם זר מתערב" שמנתק את הקשר הסיבתי. * **השוואה לעניין נס ציונה:** המקרה שונה מעניין נס ציונה, שם כבר נסגרה הדלת והנפגעת הייתה במצב של עמידה יציבה מחוץ לרכב. גם עניין כיפת הבטון, בו הדלת לא נסגרה, הובחן מכיוון שהנפגעת רכשה עמידה יציבה והייתה מודעת למכשול. **ב. דעת המיעוט (השופטת שלאעטה חלאילה):** * **סיווג הפעולה כ"שימוש":** * **הבחנה במבחנים:** השופטת שלאעטה חלאילה הסכימה שהכנסת התינוק היא "שימוש", אך הציעה מתווה שונה לבחינתו. היא הטילה ספק אם ניתן לראות בהכנסת תינוק פעולה "חיונית במובן הפיזי" או "חלק אינטגרלי" מכניסתה של המשיבה לרכב, בהתאם להלכת פלוני (רע"א 8744/18). לפי המבחן הטכני והמהותי, פעולות כמו התנעת רכב או שחרור בלם הן חיוניות, בעוד שהליכה לעבר הרכב או פתיחת שער מוסך אינן כאלו, על אף חיוניותן. * **"שימוש" מצד התינוק:** הציעה לבחון את החיוניות והאינטגרליות של הפעולה ביחס ל"כניסה" של התינוק עצמו לרכב. מאחר שהתינוק אינו יכול להיכנס בכוחות עצמו, הכנסתו וחגירתו הן פעולות חיוניות ואינטגרליות לכניסתו. לכן, המשיבה, שביצעה פעולה זו למטרות תחבורה, נחשבת ל"משתמשת" ברכב. * **הבחנה מעניין לוי:** דחתה את ההסתמכות על עניין לוי (רע"א 66/10) לטובת המערערת, וטענה כי במקרה זה האלונקאי לא היה משתמש ברכב ולא התכוון לנסוע בו. * **סיום השימוש:** * מסכימה כי השימוש לא הסתיים, בעיקר משום שהדלת טרם נסגרה. * **קשר סיבתי:** * **העדר קשר סיבתי משפטי:** זהו העיקר במחלוקת. לטענתה, הפגיעה נגרמה עקב בור הניקוז (ה"גורם הזר"), ולא עקב הסיכון התחבורתי. הליקוי במדרכה אינו סיכון הטמון ברכב או אופייני לשימוש בו. * **הבחנה בין סיכון:** הסיכון שמומש (כניסת רגל לבור) חורג מהסיכונים התחבורתיים שהחוק נועד לכסות. * **ניתוח התצהיר:** פרשנות התצהיר המשיבתי מעלה כי המשיבה עמדה יציבה על הכביש, ורק אז צעדה לאחור. הדבר שונה מנפילה תוך כדי חגירה או יציאה, שכן הפגיעה נגרמה עקב ליקוי במדרכה, ולא מהתנופה של הירידה או הכניסה. * **השוואה לעניין נס ציונה:** לדעתה, פסק הדין בעניין נס ציונה רלוונטי ותומך בעמדתה, שכן שם נקבע כי אין קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזק, אלא רק לסיכון שבמדרכה. **5. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הגדרת "שימוש ברכב מנועי" (סעיף 1 לחוק):** * **"כניסה לתוכו":** בית המשפט מתמודד עם פרשנותו של מונח זה. השאלה המרכזית היא האם פעולות הכנה לנסיעה, כגון הכנסת תינוק והושבתו, נכללות תחת "כניסה לתוכו" כאשר הן מבוצעות על ידי מי שמתכוון לנהוג. * **מבחן החיוניות הפיזית והאינטגרליות (הלכת פלוני):** בית המשפט נדרש ליישם את מבחני "פלוני" (רע"א 8744/18) – מבחן טכני (מתחם השימוש) ומבחן מהותי (חיוניות פיזית ואינטגרליות). * **החידוש:** הדגש בדעת הרוב הוא על פרשנות רחבה של "חיוניות" ו"אינטגרליות" כאשר מדובר בטיפול בילד חסר ישע, תוך התחשבות בחובות החוק (תקנות התעבורה). הדבר מרחיב את הגדרת השימוש מעבר למגע פיזי ישיר ומיידי עם הרכב. * **"שימוש" מצד התינוק/המסייע:** השופטת שלאעטה חלאילה מציעה דרך לבחינת "שימוש" דרך עיניו של התינוק (ה"מסתייע"), ולא רק של הנהגת (ה"מסייעת"). זהו חידוש אפשרי, המנסה להתמודד עם מצבים בהם הנזק נגרם למסייע, אך השימוש המהותי היה למעשה של המסתייע. * **סיום השימוש ("מתחם השימוש"):** * **הגדרות:** דעת הרוב מאמצת את ההלכה כי הכניסה מסתיימת ברכישת עמידה יציבה מחוץ לרכב, והיציאה מסתיימת באופן דומה. סגירת דלת הרכב נחשבת חלק מהשימוש. * **יישום:** במקרה זה, היות שהדלת לא נסגרה, הצעידה לאחור לסגירתה נחשבה לחלק מרצף הכניסה, ולכן השימוש טרם הסתיים. * **קשר סיבתי:** * **מבחן הסיכון התחבורתי והשכל הישר:** זהו הלב של המחלוקת. דעת הרוב סבורה שהפגיעה נגרמה עקב סיכון תחבורתי, הנובע מהצורך לפעול סביב הרכב (סגירת דלת) בתנוחה מסוימת, בשילוב המפגע החיצוני. * **"גורם זר מתערב":** המחלוקת נוגעת לשאלה האם הליקוי במדרכה מהווה "גורם זר מתערב" שמנתק את הקשר הסיבתי. דעת הרוב סבורה שלא. * **דעת המיעוט:** הדגש הוא על כך שהמפגע (בור הניקוז) הוא גורם חיצוני, ואין לראות בכך סיכון תחבורתי "אופייני" או "טמון ברכב". * **הבחנה בין מקרים:** בית המשפט מבחין בקפידה בין מקרים קודמים (נס ציונה, כיפת הבטון, לוי) בהם הקשר הסיבתי או השימוש נשללו, ומדגיש את ההבדלים העובדתיים (סגירת דלת, עמידה יציבה). **6. ההשפעה על המשפט:** * **הרחבת הגדרת "שימוש":** פסק הדין (בדעת הרוב) מחזק מגמה של הרחבת ההגנה של חוק הפיצויים, תוך הכרה כי פעולות הקשורות באופן הדוק למהלך הכניסה או היציאה מהרכב, במיוחד כאשר הן נועדו לצרכים תחבורתיים וביטחוניים (כמו חגירת ילד), יכולות להיחשב ל"שימוש". * **פרשנות גמישה של "חיוניות":** בית המשפט מראה כי "חיוניות" אינה נמדדת רק באופן פיזי טכני, אלא גם בהקשר הרחב של נסיעה בטוחה וחוקית, וצורך האדם (במקרה זה, התינוק) בתמיכה. * **משמעות לקשר סיבתי:** המחלוקת בין הדעות מדגישה את הקושי ביישום מבחן הסיכון, במיוחד כאשר קיים גורם חיצוני (מפגע בתשתיות) שמעורב בשרשרת האירועים. דעת הרוב מחייבת כי גם במצב כזה, אם הפעילות סביב הרכב תרמה באופן מהותי למימוש הסיכון, ייתכן ויהיה קשר סיבתי. **7. חידושים ונקודות למחשבה:** * **הצעת השופטת שלאעטה חלאילה:** הצעתה לבחון את "החיוניות" וה"אינטגרליות" ביחס ל"כניסה" של התינוק עצמו, ולא רק של הנהג, היא גישה יצירתית שעשויה להוביל להרחבת ההגנה במקרים דומים, תוך שמירה על המבחנים שנקבעו בפסיקה. * **מקומו של ה"מסתייע" מול ה"נהנה":** הקושי שמעלה השופטת שלאעטה חלאילה לגבי ההבחנה בין ה"מסייע" (הנהגת) ל"נהנה" (התינוק) מציף שאלה עקרונית בדבר מי נחשב "משתמש" והאם הנזק שנגרם למסייע בזמן שהוא מבצע פעולה למען הנהנה (התינוק) נכלל תחת הגנת החוק. * **ההבחנה בין "זירה" ל"סיכון":** בית המשפט מנסה לחדד את ההבחנה בין מצב בו הרכב הוא רק "זירה" למקרה בו השימוש בו תורם באופן מהותי להתרחשות הנזק. * **השפעת דלת הרכב הפתוחה:** דעת הרוב רואה בדלת הפתוחה אינדיקציה ברורה לכך שהשימוש (כניסה) טרם הסתיים. זוהי נקודה עובדתית משמעותית המשפיעה על ניתוח סיום השימוש. בסופו של דבר, ברוב קולות, בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור, והותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום, בקובעו כי האירוע מהווה תאונת דרכים.