בד"מ 74/99

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתלונה שהוגשה נגד עורך דין בגין הפרת מספר סעיפים בחוק לשכת עורכי הדין. לגופו של עניין, הואשם הנאשם במשיכת שיקים ללא כיסוי, הנחשבת לעבירת משמעת. מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת נקבעה כיחסי עו"ד-לקוח, ובית המשפט דחה את טענת הנאשם כי מדובר במערכת יחסים פרטית-אישית. בית הדין דן בהרחבה בשאלה המשפטית האם מתן שיקים ללא כיסוי מהווה עבירת משמעת הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין. פסק הדין מצטט פסקי דין קודמים רבים המאשרים כי התנהגות כזו היא אכן עבירת משמעת. השיקים המדוברים, שנשאו את תואר עורך הדין לצד שמו של הנאשם, נמסרו למתלונן ללא כל בטוחה בשל מעמדו של הנאשם כעורך דין, דבר שהוא כשלעצמו הודאה בחובה ודי בו כדי להיחשב לעבירת משמעת. זאת ועוד, בית המשפט התעמק במושג מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, כאמור בסעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין. כוונת המחוקק בשימוש בשפה רחבה זו היא לשמור על הסטנדרטים המוסריים הגבוהים המצופים מעורכי דין, שהם דרישה לשמירה על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. צ'קים המונפקים על ידי עורכי דין מתקבלים לרוב ללא היסוס, ולכן חלוקת צ'קים ללא כיסוי נתפסת בחומרה מיוחדת. נמצא כי התנהגותו של הנאשם הייתה פזיזה ואינה עולה בקנה אחד עם כבודו של מקצוע עריכת הדין. ככזו, היא הורשעה בעבירה על סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, וכן על סעיף 61(3), הרואה בכל מעשה או מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין עבירת משמעת. העונש שהוטל על הנאשם היה השעיה על תנאי של שלושה חודשים, שהצטברו יחד עם השעיות אחרות, ותקופה של 30 יום לסילוק החוב בגין השיקים. פסק דין זה נועד לשמור על היושרה והמוניטין של מקצוע עריכת הדין.