דב"ע לה/18 - 3

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיהם ובייצוגם של גמלאים ביחסי עבודה, ובפרט בכל הנוגע לתשלום דמי ביטוח לאומי על ידי חברת החשמל עבור עובדיה הפורשים. השאלה המרכזית היא האם ועד העובדים של חברת החשמל מייצג את העובדים הפורשים ויכול לעשות הסכמים עם ההנהלה לגבי זכויותיהם וחובותיהם, או שהוא מייצג רק את העובדים המועסקים כיום. מסקנת בית הדין היא כי בעוד שהמצב המשפטי בנוגע לייצוג הגמלאים אינו ברור, ועד העובדים הוכר בדרך כלל כמייצג את העובדים הפורשים ומנהל משא ומתן מטעמם. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי סמכות הוועדה מוגבלת להיקף הפעולות המותרות על פי חוק וחוקת הארגון. היא אינה שלוחה של הגמלאים ויכולה לפעול בשמם רק במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים. פסק הדין מדגיש כי משפט העבודה שונה מהדין הכללי בהכרה בכוח הקיבוצי לחייב יחידים, אך הדבר כפוף לתנאים משפטיים. באשר למקרה הספציפי, בית המשפט מוצא כי חובת חברת החשמל לשלם דמי ביטוח לאומי עבור הגמלאי נבעה מחוזה אישי ולא ניתן לשנותה באופן חד צדדי. לפיכך, ערעורה של חברת החשמל על החלטת בית הדין המחוזי נדחה. דעת הרוב גורסת כי ועד העובדים אינו יכול לחייב גמלאים בודדים מחוץ לתחום ייצוגם כפי שמוגדר בחוק ובהסכמים קיבוציים. פסק הדין מדגיש גם את הצורך בפעולה חקיקתית להבהרת זכויותיהם וייצוגם של הגמלאים בדיני העבודה.