ע"א 993/19

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקתיותו של סעיף 5ב(א)(1) לחוק הנזיקין האזרחי בישראל, המגביל את אחריות המדינה לתושבי אזורים שהוכרזו כשטח אויב, כגון רצועת עזה. המערער, תושב עזה שנפצע מירי צה"ל, ערער על סעיף זה כבלתי חוקתי לאחר שתביעת הנזיקין שלו נדחתה על הסף על סמך החוק. המקרה מנתח האם הזכות לתבוע את המדינה, המוגנת בחוקי היסוד הישראליים, משתרעת באופן אקס-טריטוריאלי גם על מי שאינם תושבים. בית המשפט מכיר בטבעה המורכב של תחולה חוץ-טריטוריאלית ומניח, מבלי להכריע, כי זכויות חוקתיות יכולות לחול על מי שאינם תושבים. ההחלטה מסתמכת במידה רבה על מבחן המידתיות כדי לקבוע אם החוק משרת תכלית ראויה ומשתמש באמצעים שאינם עולים על השגתה. נטען כי החוק מונע סיוע כלכלי ליריבים ומתאים את דיני הנזיקין למצבי סכסוך, דבר המצדיק פטור גורף. חוקים השוואתיים ממדינות אחרות, כגון ארה"ב ובריטניה, תומכים בחסינות המדינה בזמן מלחמה. פסק הדין מאשר את חוקתיותו של סעיף 5ב(א)(1), תוך הדגשת הרלוונטיות שלו למצבים הקשורים קשר הדוק לסכסוך, תוך בחינה עקיפה של מידתיות הפטור בהקשרים רחבים יותר. אף על פי שקיימת ביקורת על התגברות אפשרית, בית המשפט נמנע מפסיקה מוחלטת לגבי יישומים רחבים יותר, וממליץ כי ניתוח חוקתי צריך להישאר צר בהתקפות עקיפות. בסופו של דבר, הערעור נדחה והפטור אושר, תוך שמירה על חסינות המדינה מפני אחריות נזיקית הקשורה לפעילות הסכסוך המזוין.