ת"א 50255-06-22

תקציר

הבנק הביא ראיות סבירות לכך שסירובו לנהל את חשבונו הפרטי של התובע – בשל היקף ואופי פעילותו, לצד קיומו של מוטב נוסף – היה מוצדק. התובעת הסכימה לסווג מחדש את החשבון כחשבון עסקי אך סירבה לצרף את בעלה, חן, כשותף. השופט מצא כי חששותיו של הבנק מפעילות החשבון סבירים, במיוחד נוכח חוסר הבהירות לגבי תפקידו של חן והפעילות העסקית המהותית המתנהלת בחשבון. זאת ועוד, הימנעותה של התובעת מלהסביר את מעורבותה או היעדרה של חן, יחד עם איחורה בהיענות לפניות הבנק, פעלו לרעתה. מהראיות עולה כי החשבון נפתח בתחילה כחשבון פרטי, ונטל ההוכחה היה מוטל על הבנק בדבר סבירות סירובם, בו עמדו. השופט פסק נגד בקשת התובעת לצו מניעה זמני, שיאפשר לבנק לסגור את החשבון וייתן לתובעת זמן לארגן את ענייניה. התובע חויב בהוצאות המשפט של הבנק בסך 7,000 ₪.