עמ"נ 410/04

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור ארנונה במשך ארבע שנות מס (2000-2003). השופטת מפרטת את התנאים הנדרשים כדי שהמערערת תהיה פטורה מארנונה, קרי מתן הודעה מוקדמת בכתב וכי הנכס אינו ראוי לשימוש. לגבי שנות המס 2000 ו-2001 הערעור נדחה. ההודעות ששלחה המערערת לעירייה לא עמדו בדרישות, ולא עמד בנטל ההוכחה בדבר מצב הנכס. בשנים אלה נמצאו המבנים ראויים לשימוש באופן שנוי במחלוקת, והמערערת לא הוכיחה די הצורך כי השימוש היחיד האפשרי בנכס הוא כבית אריזה להדרים. לגבי שנות המס 2002 ו-2003 הערעור נדחה. השופטת מקבלת את הודעת המערער כמספקת, וחוות דעת מומחים שהציגה המערערת משרטטות את מצבם הבלתי שמיש של המבנים, שניזוקו ונעדרו חיבורים חיוניים כגון חשמל ומים. השופט מגיע למסקנה כי לא יהיה זה סביר לחייב את המערערת לבצע תיקונים לצורך תשלום ארנונה, במיוחד בהתחשב בעלות השיפוצים הנדרשים, המוערכת בכ-400,000-5 מיליון ₪. הקביעה כי המבנים אינם ראויים לשימוש, יחד עם מאמציה הכנים של המערערת למצוא שוכר, פוטרים את המערערת מתשלומי ארנונה בגין שנים אלה. בנוסף, השופט מציין כי העירייה יכולה להורות על הריסת המבנים אם הם נחשבים מסוכנים, ומציע כי המערערת תוכל לפתוח בהליכים מנהליים לקבלת שירותים עירוניים או לבקש זיכוי ממס בגין היעדר שירותים כאלה. לבסוף, השופט מורה שכל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יחולק עם באי כוח הצדדים.