בג"צ 2957/06

תקציר

העותרים, תושבי אלקנה הנוהגים על פי מנהג חב"ד, ביקשו לחייב את המשיבים – משרד הבינוי והשיכון, המועצה הדתית, המועצה המקומית אלקנה ורב הקהילה – לבנות מקווה טהרה על פי מנהג חב"ד. המשיבים תכננו לבנות את המקווה על פי מנהג אחר. העותרים טענו כי גישת המשיבים הייתה מפלה, ואילו המשיבים טענו כי ההחלטה על הקמת המקווה הואצלה לרב. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטות המשיבים, שכן סמכותו של הרב בקהילתו כ"מרה דתרא" הוכרה בהלכה היהודית ובחקיקה הישראלית. יתר על כן, העותרים לא הוכיחו כל פגם משפטי בהליך או בהחלטתם של המשיבים ועמדו בפניהם אפשרויות אחרות לטבילה. פסק הדין הדגיש את עדינותן של ההכרעות ההלכתיות ואת חוסר מומחיותו של בית המשפט בתחום זה. בדחתם את העתירה, הביעו השופטים צער על כך שהצדדים לא הצליחו לפתור את הסוגיה בדרכי ידידות והדגישו את חשיבות השלום והדיאלוג בענייני דת. השופטת ביניש הסכימה עם פסק הדין והדגישה את תפקידו המוגבל של בית המשפט בביקורת על פסקי דין הלכתיים.