ת"צ 41639-08-13

תקציר

המבקשים, שהם אנשים פרטיים, ניסו להגיש תביעה ייצוגית נגד מספר בנקים וחברות כרטיסי אשראי, וכן נגד מנהליהם, המפקח על הבנקים, נגיד בנק ישראל והממונה על ההגבלים העסקיים. המבקשים, שיוצגו על ידי עוה"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, טענו כי הבנקים וחברות כרטיסי האשראי לא עמדו בחוק ובכללים הבנקאיים הנוגעים לגילוי שערי רכישה במטבע חוץ, וגרמו נזק משמעותי למבקשים ולחברי קבוצה פוטנציאליים אחרים. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקשים ודחה את הבקשות למעמד של תובענה ייצוגית. השופטת קיבלה את טענת המשיבים כי לא הייתה חובה מצד הבנקים לגלות את רווחיהם או את שולי הסיכון שלהם בעסקאות מט"ח, והריביות שחלו הבנקים אינן עולות בקנה אחד עם החוק או כללי הבנקאות. כמו כן, הדגישה השופטת כי טענות המבקשים התבססו על הנחות שגויות, וכי שיטת החישוב המוצעת לקביעת הנזקים לוקה בחסר. בנוסף, המבקשים לא עמדו בדרישות להגשת תובענה ייצוגית כמפורט בחוק תובענות ייצוגיות. המבקשים לא הצליחו להוכיח כל עילת תביעה אישית, והארגון המייצג את הקבוצה, לתועלת הציבור, לא עמד בקריטריונים הנדרשים כדי להיות זכאי כמועמד. הארגון היה חסר ניסיון בפעילות מט"ח ולא הצליח להראות כי קשה למצוא אדם בעל עילת תביעה אישית. השופטת גם הביעה ספקות לגבי יכולתה של הקרן לייצג כראוי את האינטרסים של הקבוצה והצביעה על ליקויים חמורים בתפקוד הארגון. יתרה מכך, עו"ד דביר לנגר, שייצג את הציבור לתועלת הציבור, נמצא במצב של ניגוד עניינים, שכן הוא גם ניסה לשמש כתובע מייצג בעת ששימש כעורך הדין של העמותה. תפקיד כפול זה נחשב בלתי הולם, מה שהעמיד בספק נוסף את נאותות הייצוג. מאחר שהמבקשים לא הציגו עילות תביעה בנות קיימא, דחה השופט את הבקשות לתביעות ייצוגיות והורה למבקשים לשלם לכל אחד מהמשיבים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך כולל 30,000 ₪ לכל משיב. השופטת ציינה כי סכום זה נקבע בהתחשב בתום ליבם ובחוסר מומחיותם של המבקשים, תוך הכרה בכך שהוא אינו מכסה במלואו את הוצאותיהם בפועל של המשיבים.