ת"פ 1061/05

תקציר

הנאשמים הואשמו בהפרת חוק ההגבלים העסקיים בכך שהתקשרו בהסדר כובל שהגביל את התחרות בשוק הגז הביתי. ההסדר כלל לכאורה שלושה אלמנטים: (1) יגל גז תפסיק להציע מחירים נמוכים ללקוחות פזגז בירושלים; (2) פזגז תפסיק לנסות למשוך לקוחות מיגל גז בקריית גת, ויגל גז תעשה כמוהו; (3) יגל גז לא תפריע לניסיונותיה של פזגז להחזיר לקוחות שעברו ליגל גז בבאר שבע. הנאשמים הכחישו את ההאשמות וטענו כי מעולם לא הושגה הסכמה. בית המשפט זיכה את הנאשמים מחמת ספק סביר. אמנם נערכו פגישות בין החברות והתקיימו דיונים על הגעה להסדר, אך התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי אכן הושג הסכם. בית המשפט מצא כי גרסת התביעה לאירועים הכילה מספר פגמים וסתירות, והסברי הנאשמים היו סבירים. בנוסף, בית המשפט ציין כי ההסדר הנטען נעדר היגיון עסקי, שכן הוא לא סיפק הטבות ממשיות ליאגל גז לאחר שפזגז כבר נסוגה מקריית גת – שיקול מרכזי בהסדר. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על עדותם של האחים יגל גז, אשר סותרה במספר מקומות וקיבלה משקל מופחת בשל חוסר עקביות. עוד קבע בית המשפט כי הנאשמים לא הוזהרו כראוי על זכויותיהם בחקירות, אך אין בכך כדי להצדיק פסילת הודאותיהם, אם כי הדבר השפיע על משקלם הראייתי. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות יכולות לתמוך במסקנות שונות, ויש לתת את טובת הספק הסביר לנאשמים. לפיכך, הם זוכו.