ה"פ 200237/05

תקציר

מדובר במקרה של אישה, לאה, המנסה לתבוע זכויות קנייניות מלאות במטלטלין שבבעלותה המשותפת שלה ושל בעלה, ראובן. ראובן הוא חייב במספר תיקי הוצאה לפועל. לאה טוענת כי פדה את המטלטלין הנדונים פעמיים: פעם אחת ביחס לתיק הוצאה לפועל שניהלה המשיבה כהן דורית, ופעם אחת ביחס לתיק שטופל על ידי בנק לאומי. היא מבקשת פסק דין הצהרתי שיבסס בעלות מלאה בנכסים, וימנע מצדדים שלישיים לפתוח נגדם בהליכי הוצאה לפועל. חלק מהמשיבים טוענים כי התשלומים ששילמה לאה היו עבור "פדיון" הנכסים בתיקי הוצאה לפועל פרטניים ואינם מהווים מכירה או רכישה מלאה של הנכסים. בית המשפט מסכים עם המשיבים. היא גורסת כי המונח "גאולה", מבחינה לשונית ומהותית, אינו שווה ערך ל"מכירה". פדיון בתיקי הוצאה לפועל פרטניים אינו מעביר את הבעלות המלאה בנכסים לגואל. יתר על כן, פסק דין הצהרתי המאפשר פדיון במקרה אחד אינו מחייב זוכים במקרים אחרים, שכן הוא חל רק על נושים שצורפו כצדדים לתביעה הספציפית. בית המשפט מדגיש כי חזקת השותפות בין בני זוג, במקרה זה, אינה חלה, וגם אם כן, אין בה כדי לגבור על זכויותיהם של נושים צד ג'. בנוסף, יש להתחשב בתום הלב של המבקש, במקור המימון לפדיון ובשווי הנכסים. לאה לא עמדה בדרישות לפסק דין הצהרתי, ובית המשפט דוחה את תביעתה. תחת זאת, הוא קובע כי תשלומיה של לאה היו לצורך פדיון הנכסים, ומונע הליכי הוצאה לפועל רק ביחס למטלטלין הספציפיים המפורטים בתיקים הפרטניים והצדדים המעורבים בהם. פסק הדין מפרט גם נסיבות בהן בית המשפט יטה להכיר בתשלומי פדיון כשווי ערך למכירה, ובכך להעניק זכויות בעלות למשלם. אלה כוללים מקרים בהם הפדיון מתבצע באמצעות מכירה פומבית, לפי ערכם האמיתי של הנכסים, עם פירוט הנכסים שנמסרו, וכאשר יש ראיות לתום לב ומקור מימון ניטרלי.