סע"ש 51650-08-18

תקציר

התובע, עובד האחראי על ניקיון וניהול הפעילות בקניון, תבע את מעסיקו על הפרשי שכר, בטענה שהובטחו לו 7,000 שקל בחודש אך קיבל פחות. הנתבעת טענה כי התובע חתם על הסכם העסקה לשכר נמוך יותר וכי שכרו עלה עם הזמן. השופטת בחנה את תלושי השכר ומצאה כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא השכר המוסכם, ודחתה את התביעה להפרשי שכר, וקבעה כי התנהלותו של התובע מרמזת על קבלת שכרו כמות שהוא. עוד טען התובע כי תוספת שעות נוספות גלובלית היא תוספת פיקטיבית, ויש לראות בה חלק משכר היסוד שלו, אולם השופט חלק על כך וקבע כי מדובר בתוספת אמיתית לעבודה בשעות נוספות. כמו כן, התובע טען לפגמים בפיטוריו, לרבות זימון לשימוע שלא כדין ופיטורים משיקולים זרים. השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי הליך השימוע היה כדין, וכי פיטורי התובעת נבעו מהפחתות שעליהן הורה הקניון, ולא ממניעים אישיים כלשהם. עוד טען התובע כי הנתבעת כשלה בחובתה לפעול למציאת לו תעסוקה חלופית, דבר שגם אותו דחתה השופטת, שכן התובע לא הוכיח כי קיימת משרה מתאימה. התובע תבע פיצוי בגין כך שהנתבעת לא מסרה לו הודעה בכתב על תנאי עבודתו, אולם השופט פסק נגדו, וקבע כי הנתבע נהג למסור הודעות כאלה וכי לא נגרם לתובע כל נזק. גם פיצוי לא ממוני נתבע על ידי התובע ונדחה על ידי בית המשפט, שכן השופט לא מצא כי מדובר במקרה קיצוני או חריג. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 8,000 ₪, ולשני הצדדים ניתנו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.