עע"מ 3499/08

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על מכרז עירוני בו הוכרזה המשיבה מס' 2 כזוכה בתחילה. המשיבה מס' 1 טענה כי למשיבה מס' 2 יתרון לאחר שביצעה בעבר עבודות דומות, אך עמדה על כך שהתמחור הנמוך שלהן אינו פוגע בתחרות, תוך הדגשת התחייבות המציע לעמוד בהתחייבויות החוזיות למרות שהציעה מחירים סמליים של שקל אחד עבור חלק מהפריטים. המשיבה מס' 2 הדגישה כי למרות הצעות מחיר נמוכות לכאורה, הן מוצדקות בשל היקפה המסחרי העצום ויכולתן לספוג עלויות מסוימות. המערערת הטילה ספק בתוקפה של הצעתה הנמוכה ביותר של המשיבה מס' 2, בטענה למידע פנים ולמשא ומתן פסול עם ועדת המכרזים. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הצעתה של המשיבה מס' 2 הייתה בעלת יתרון בלתי הוגן בשל חוזה קודם והאם המו"מ להגדלת ערבות הביצוע לפני הכרזה על זוכה אינו תקין. בית המשפט מצא כי משא ומתן זה מהווה הפרה של עקרונות השוויון, שכן הוא מיטיב עם המשיבה מס' 2 באופן בלתי הוגן. יצוין, כי דרישת ועדת המכרזים מהמשיבה מס' 2 להגדיל את ערבות הביצוע שלה הפרה את התקנות בדבר ניהול משא ומתן עם משתתפי המכרז לפני הבחירה, והביאה לביטול ההחלטה. בית המשפט הורה כי המכרז יוענק למערערת, בהיותו ההצעה הטובה הבאה, וחייב את המשיבה מס' 1 בהוצאות משפט. כתוצאה מכך, פסל בית המשפט העליון את תוצאת המכרז המקורית, במטרה לשמור על הגינות וטוהר המידות בהליך המכרז הפומבי.