רע"א 663/21

תקציר

הדיון המשפטי נסוב סביב מתן רשות ערעור במקרים הקשורים להליכי חדלות פירעון ומדגיש כי חופשה זו ניתנת במשורה, בעיקר כאשר שאלות משפטיות רחבות יותר עומדות על הפרק ולא רק האינטרסים של הצדדים. למרות זאת, בחר בית המשפט להתייחס לבקשות במקרה הספציפי הזה כאילו ניתנה רשות והמשיך לבחון את הערעורים, ולבסוף דחה אותם. פסק הדין שב ומדגיש את העיקרון לפיו "תקופת צינון" בין הליך חדלות פירעון שבוטל לבין פתיחת הליך חדש אינה קבועה במפורש בחוק, אך היא הפכה לנוהג מבוסס המונע מחייבים לפתוח מיד בהליכים חדשים לאחר שמחדלים הובילו לביטול. פרקטיקה זו מבטיחה שהחייבים יפעלו בתום לב, בהתאם לחסד החקיקתי המוענק להם לצורך הבראה כלכלית. פסק הדין תומך במסגרת החוקית הקיימת המחייבת חייבים לשתף פעולה בתום לב בהליכי חדלות פירעון ומרתיע אותם מלנצל את המערכת לרעת הנושים. בית המשפט התייחס גם לטענות נגד תקדים אל-קסאצי, ותמך בהמשכו בכך שהמחיש את הצורך באיזון בין שיקום החייבים לבין האינטרסים של הנושים והציבור. כמו כן, בית המשפט דן בגוף האחראי לקביעת תקופת הצינון, ואישר כי אם לא נקבע על ידי בית המשפט, למנכ"ל יש סמכות לעשות כן, בהתאם לתפקידיו הרחבים יותר של הממונה. החלטות על תקופות כאלה צריכות לשקול את הפרטים של מקרים פרטניים, כולל אופי והשפעה של מחדלים קודמים והתנהלות החייב בתקופת הביניים. בסופו של דבר נדחו הערעורים, והמבקשים חויבו בהוצאות בסך 7,500 שקלים כל אחד, כאשר כל השופטים הסכימו עם ההחלטה.