רע"א 8026-12-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת שהתקבלה בבית משפט השלום בירושלים בנוגע לשתי תאונות דרכים בהן היה מעורב העותר. הבקשה ביקשה לערער על החלטת בית המשפט לאפשר הצגת ראיות נוספות הסותרות את קביעות ועדות המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) בדבר נכויות העותר כתוצאה מהתאונות. המל"ל ייחס את נכותו של העותר, בין היתר, לתאונה שנייה. עם זאת, בית משפט קמא התיר הגשת ראיות נוספות כדי להבהיר האם הייתה למל"ל גישה לכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים שקדמו לתאונה השנייה ולהבטיח כי ייחוס הנכות התנהל בהגינות. בית המשפט קבע, כי בבקשה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת בית משפט קמא, שהייתה מוצדקת כראוי ומבוססת על נימוקים מוכרים. לגופו של עניין, חששו של בית משפט קמא בדבר היקף הרשומות הרפואיות העומדות לרשות המל"ל והשפעתן על ייחוס נכויות לתאונות היה תקף. המסמכים הרפואיים שהוצגו העלו ספקות לגבי שלמות המידע של המל"ל, ובית הדין לערעורים הסכים כי יש מקום לחקירה נוספת. זאת ועוד, גם קביעת הנכות הנוירולוגית טעונה בירור, וראוי היה לקבוע כי יש מקום לקביע הערכה מקיפה. מאחר שמקרה זה לא הציג את הנסיבות החריגות הנדרשות להתערבות, נדחתה בקשת רשות הערעור.