ת"פ 29661-12-17

תקציר

הנאשם הואשם בשתי עבירות של קיבוץ נדבות בכותל המערבי, דבר האסור לפי תקנה 2(א)(7) לתקנות השמירה על המקומות הקדושים. בתחילה אסרה התקנה על פשיטת רגל ועל קבלת תרומות בתחומי המקומות הקדושים, למעט במקרים בהם נתן הממונה אישור מראש. עם זאת, במהלך המשפט תוקנה התקנה ונוספו בה הדרישות כי פשיטת רגל או קבלת תרומות חייבות להפריע לעבודת הנציב או להטריד את הנוכחים במקום. השופט שקל תחילה את הראיות נגד הנאשם לפי הגרסה הקודמת של התקנה. הם הגיעו למסקנה שהנאשם אכן התחנן במועדים המדוברים ולא סיפק הסבר סביר לכך. השופט דחה גם את טענת הנאשם כי האישומים מהווים אכיפה בררנית, שכן הנאשם לא עתר לקבלת מידע מהתביעה שיתמוך בטענה זו. עם זאת, עד למועד פסק הדין תוקנה התקנה. לפי הנוסח החדש, קיבוץ נדבות אסור רק אם הוא מפריע לנציב או מטריד את הנוכחים. השופט קבע כי בהיעדר ראיות להפרעה או הטרדה כאמור, לא ניתן להרשיע את הנאשם. יסודות ההפרעה או ההטרדה דרשו הוכחה מעבר לספק סביר, דבר שהשופט קבע כי לא התקיים באף אחד מהמקרים. למרות שהנאשם נראה משוחח עם אנשים בסרטונים של האירועים, לא היו ראיות קוליות שאישרו כיצד החלו השיחות הללו או את תוכנן שלהן. כמו כן, השופט ציין כי התקנה החדשה צמצמה את היקף העבירה, ולכן יש להוכיח את היסודות הנוספים כדי להרשיע את הנאשם. מאחר שלא היו כאלה, הנאשם זוכה. עם זאת, השופט ניצל את ההזדמנות כדי לעודד את משטרת ישראל להתייחס לתופעה הנרחבת של קיבוץ נדבות בצמתים, המהווה סיכון הן לקבצנים והן לציבור. השופט הציע למשטרה להתכנס עם הגורמים הרלוונטיים כדי לצמצם את התרחשותה של התנהגות בעייתית זו. בסופו של דבר זוכה הנאשם, והתביעה נדרשה לשלוח העתק מהכרעת הדין לעיון מפקד משטרת ישראל.