עע"מ 9259/16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לסעד ביניים התלויה ועומדת בערעור. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים, אך לבית הדין לערעורים שיקול דעת ליתן שהות בתנאים מסוימים. ראשית, על המבקש להוכיח סיכויי הצלחה טובים בערעור, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כלומר ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. במקרה זה מציינת השופטת כי סיכויי ההצלחה של המבקש בערעור נראים סבירים, אך אינה מוצאת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לגופו של עניין, המבקש לא טען ולא הציג די הצורך ראיות לכך שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך, והסעד המבוקש - מניעת התקשרות בין עמידר לשמאים הזוכים, ועיכוב ביצוע תשלום ההוצאות - אינו צפוי להינתן. השופטת מדגישה כי מאזן הנוחות במקרים של סעד כספי נוטה בדרך כלל לטובת הצד המתנגד לעיכוב הביצוע. זאת ועוד, המבקש לא טען די בכך כי המשיבים לא יוכלו להשיב את הכסף אם הערעור יתקבל. לפיכך, הבקשה לסעד ביניים נדחית. השופטת גם בוחרת שלא להטיל הוצאות, בהתחשב בכך שעמידר הגישה את תגובתה מרצונה, ותגובות הצדדים האחרים לא צורפו כנדרש.