סע"ש 6576-03-13

תקציר

התובע, נהג משאית שחילק סחורה עבור הנתבע, תבע מהנתבעת תשלומים שונים, לרבות שעות נוספות שלא שולמו, פיצויי פיטורים והפרשות לקרן הפנסיה שלו. בית המשפט התייחס תחילה לשאלה האם התובעת נופלת תחת החריג בחוק שעות עבודה ומנוחה, המחריג עובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות עבודתם. בית המשפט מצא כי לנתבע הייתה אפשרות לפקח על שעות העבודה של התובע, והתובע אף דיווח על שעותיו לבקשת הנתבעת. לפיכך, החריג לא חל, ועל עבודתו של התובע חל חוק שעות עבודה ומנוחה. לאחר מכן, בחן בית הדין האם פרמיה חודשית המשולמת לתובע היא חלק משכרו או גמול בגין עבודה בשעות נוספות. בית המשפט קבע כי התובע הוכיח כי הפרמיה היא חלק משכרו הקובע. הפרמיה שולמה באופן סדיר מדי חודש, לא הותנתה בשום גורם, והנתבעת כללה אותה בעת חישוב פיצויי הפיטורים של התובעת. בנוסף, הנתבעת לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענתה כי הפרמיה שולמה עבור עבודה בשעות נוספות. לאחר מכן פנה בית המשפט לתביעת התובע לגמול שעות נוספות. נמצא כי התובע הוכיח דפוס עבודה כללי שכלל עבודה בשעות נוספות, כי עבד שעות נוספות במשך שנים רבות ללא תמורה, וכי הוכחה מדויקת של שעות עבודתו אינה מעשית בשל הנחיית הנתבעת עצמה בנוגע לדיווח על שעות העבודה. לפיכך, נטל ההוכחה עבר לנתבעת, שלא הצליחה להוכיח את שעות העבודה של התובעת. בית המשפט התווה את העקרונות לחישוב התשלום עבור שעות נוספות, לרבות שווי שעת העבודה הרגילה של התובע, שעת תחילת יום העבודה ואופן החישוב לתקופה שקדמה לנובמבר 2009, עת החל התובע לדווח על שעות עבודתו. בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובע סכומים נוספים בגין הפרשות לפנסיה, פדיון ימי חופשה ודמי מחלה. עם זאת, נדחו תביעות התובע לאובדן רווחים, פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר ואי חתימה על הסכם עבודה או מסירת טופס הודעה. בסך הכל, הטענה התקבלה באופן חלקי. הנתבעת חויבה לשלם לתובע את התשלומים הנקובים בתוך 30 יום, והצדדים הונחו לחשב את הסכום המגיע בגין עבודה בשעות נוספות על פי העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין.