ת"פ 28759-05-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בבקשה להסתיר את זהותו של עד מדינה בתיק פלילי בעל חשיבות והיקף רבים, המעורר עניין ציבורי רב. בית המשפט מכיר בעיקרון הכללי של פומביות בהליכים משפטיים, לרבות זכות הציבור לדעת את זהותם של המעורבים. אולם, במקרה זה, הבקשה להסתרת זהותה של העדה מבוססת על שתי טענות: הגנה על ביטחונה ופרטיותה. בית המשפט קובע כי חוק הגנת עדים אינו חל במקרה זה, שכן העדה אינה זכאית להיחשב "עדה מוגנת" ואף לא "עדה מאוימת", שכן אין ראיות קונקרטיות לאיומים או לסכנות לחייה או לשלומה. תחת זאת, חלה המסגרת הנורמטיבית הקיימת, כפי שהותוותה בחוק בתי המשפט. על פי חוק זה, בית המשפט רשאי לאסור פרסומים הקשורים לדיונים בבית המשפט לשם הגנה על ביטחונו של עד או כדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיותו. בית המשפט מדגיש כי המונח "בטיחות" מתייחס לפגיעה פיזית או איומים ואינו מכסה הגנה מפני סיקור תקשורתי אגרסיבי או מציצני. מאחר שלא הוצגו איומים קונקרטיים, הטיעון להגנה על ביטחונו של העד אינו מתקבל. באשר לטיעון ההגנה על פרטיותו של העד, בית המשפט מכיר בעניין הציבורי הגובר בתיק מתוקשר זה. יודגש כי פרסום שמו ופרטי זהותו של העד חורג מרכילות גרידא ומייצג את זכות הציבור לדעת. עם זאת, בית המשפט מקבל את הטענה כי תשומת לב תקשורתית מוגזמת עלולה להשפיע על עדותה של העדה, מה גם שהיא התנתה את נכונותה להעיד בערובה לפרטיות. כדי להבטיח שעדותה תינתן באופן חופשי ומרצון, מגיע בית המשפט למסקנה כי איסור פרסום זהותה, לעת עתה, יוצר איזון ראוי בין זכות הציבור לדעת לבין הצורך לנהל את ההליך ביעילות. בית המשפט מדגיש כי צו איסור פרסום זה הוא זמני ויש לבחון אותו מחדש בתקופה הקרובה, במיוחד לאור העובדה שהעד צפוי להעיד בקרוב. לפיכך, הבקשה להסיר את צו איסור הפרסום על שמו ופרטי זהותו של עד המדינה נדחית, מבלי למנוע את פרסום הדיון עצמו.