ת"א 36972-08-13

תקציר

התובעים והנתבע ניהלו סכסוך משפטי, שהסתיים בפשרה שמאוחר יותר אושרה בעל פה על ידי בית המשפט, תוך דחיית התביעה מבלי לבחון לגופה, וויתור על זכותו של הנתבע לתבוע הוצאות. הסדר הפשרה בא בעקבות בקשה לצווי מניעה זמניים שהגישו התובעים, שאושרה על ידי בית המשפט, אך לא נשמרה חסויה. כעת מבקשים התובעים לבטל את הסדר הפשרה, בטענה כי הנתבע הפר הסכם סודיות, שהיה חלק בלתי נפרד מהסדר הפשרה. על התובעים להוכיח שלושה דברים כדי להצליח: ראשית, כי הסדר הפשרה אכן כלל סעיף סודיות; שנית, כי סעיף זה הופר על ידי הנתבע; ושלישית, כי פגיעה כזו מצדיקה את ביטול הסדר הפשרה ואת פסק דינו של בית המשפט. פסק הדין קובע כי התובעים נכשלו בשני הסעיפים הראשונים. הסדר הפשרה, שהיה בעל פה, לא כלל במפורש סעיף סודיות, וגם אם כן, התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הפר הסכם כזה. התובעים ביססו את טענתם על עדויות עורך דינם ובא כוחם, אשר סותרות את עדותו של עורך דינו של הנתבע. השופט מצא את שתי הגרסאות הגיוניות ולא הצליח לקבוע מי מהצדדים דובר אמת, כלומר התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. בנוסף, לא היה תיעוד בכתב של סעיף החיסיון לכאורה, ולכן לא סביר שהתחייבות כה מהותית הוסכמה אי פעם. לבסוף, גם אם היה הסכם כזה, התובעים לא הוכיחו שהנתבע הפר אותו. ההחלטה לדחות את הבקשה לצווי מניעה זמניים הייתה פומבית, והתובעים לא הוכיחו כי הנתבעת, להבדיל ממשתתפים אחרים, שיתפה את המידע עם צדדים שלישיים. מטעמים אלה פסק השופט לטובת הנתבע, ובקשת התובעים לבטל את פסק הדין הקודם נדחתה. התובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 11,800 ₪.