ע"פ 7155/05

תקציר

הערעור מופנה לשני פסקי דין הנוגעים לעבירות בנייה ושימושי קרקע לפי חוק התכנון והבנייה. המערערת טענה כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בדבר התיישנות מבנים מסוימים, וכי פרשנות החוק בדבר נחיצות היתר לשימוש בקרקע אינה נכונה. בנוסף, טען המערער להגנה מפני צדק בשל התנכלות לכאורה מצד הרשות, וביקש עיון חוזר בצווי ההריסה במסגרת גזר הדין. בית המשפט דחה את הטענות הנוגעות לחוק ההתיישנות, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בהתבסס על מהימנות העדים והראיות המצולמות. עוד נקבע כי הוראות חוק התכנון והבניה מחייבות היתר לכל שימוש בקרקע, גם בהיעדר תכנית מתאר, ועל כן פרשנותו של המערער לחוק אינה נכונה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה לקבל את הגנת הצדק, שכן השתהות הרשות בנקיטת פעולה לא נחשבה להתנהגות בלתי נסבלת או דכאנית. לבסוף, קבע בית המשפט כי צווי ההריסה למבנים היו מוצדקים ומידתיים, וכך התקבל גזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר. לפיכך נדחה הערר, וצווי ההריסה היו אמורים להתממש בתוך 45 יום.