ת"א 40677-12-15

תקציר

מדובר בסכסוך תאגידי מורכב בין בעלי מניות בחברת גני באר שבע בע"מ ("החברה"), שעניינו טענות להסטת כספים שלא כדין ואפליית בעלי מניות מיעוט. המשיבים, המחזיקים יחד ב-36% ממניות החברה, הגישו תביעה למתן חשבונות, סעד הצהרתי וצווי מניעה. לטענתם, כספים הוצאו מהחברה שלא כדין, וביקשו בדיקה יסודית של ספרי החברה וקביעת הסכומים המגיעים לכל בעל מניות בעקבות מכירת קרקעות החברה. המבקשים, המחזיקים יחד ב-64% ממניות החברה, הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרת בית המשפט הנדרשת. לטענתם, יש לסווג את התביעה כתביעה כספית, דבר המזכה את בית המשפט לדחות את התביעה כולה אלא אם כן ישלמו המשיבים אגרה בשיעור של 2.5% מהסכום הכספי הנתבע. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי תביעתם מבקשת בעיקר סעד הצהרתי וצווי מניעה, ולכן חל עליהם אגרת בית משפט נמוכה יותר. בנוסף, טענו המשיבים כי אין לחשב את שכר הטרחה על בסיס מלוא הסכום המדובר, שכן על חלק מהכספים הוטל צו מניעה זמני. בית המשפט צידד במבקשים, וקבע כי יש לסווג את התביעה כתביעה כספית בשל הסעדים הכספיים הברורים המבוקשים על ידי המשיבים. טענת המשיבים כי תביעתם ביקשה בעיקר סעד הצהרתי וצו מניעה לא התקבלה, שכן בית המשפט קבע כי התשלום בפועל של הכספים נתבע. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המשיבים כי יש להפחית או לדחות את האגרה בשל צו המניעה הזמני, או כי על החברה לשלם את האגרה מאחר שהכספים הנדונים שייכים לה. למרות שבית הדין הכיר בקיצוניות של הדחייה על הסף, הוא קבע כי על המשיבים לשלם את שכר הטרחה הנדרש, שבמקרה זה מסתכם בסך 15,418,530 ₪, עד ליום 10.11.2016. בית המשפט הזהיר כי אי תשלום יביא לדחיית התביעה כולה. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והדגישה את חשיבותו של אגרת בית המשפט במימון הליכים משפטיים ובשירות מטרות שיפוטיות שונות.