בר"ע 25103-08-22

תקציר

במקרה הנבחן, בקשת רשות הערעור נדחתה מאחר ונמצא כי ההליכים המשפטיים הסתיימו הלכה למעשה, למרות שלא קיבלו את כל טענות המשיבים, כדי להימנע מהוצאות נוספות לבעלי הדין. המבקש הבחין תחילה בין החבויות בין המשיבים, והגיע לפשרה לפיה המעסיק שילם את הסכום הנתבע לאחר קבלת כתב התביעה, ובכך מיצה את המטרה העיקרית של התביעה למעט הוצאות משפט פוטנציאליות. בית המשפט ציין כי בתביעות פיצויים הקשורות להפרשות לפנסיה שלא הופקדו, ההליך הרגיל כרוך בחיוב המעסיק לבצע הפקדה ישירה לקרן הפנסיה, והמבקש לא תיקן את כתב התביעה כך שישקף זאת. יתר על כן, המבקש לא היה זכאי לתבוע מהמעסיק פיצויים שכללו הן את חלקם של המעביד והן של העובד בהפרשות לפנסיה. בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין תביעות לפיצויים בגין הפקדות פנסיה לא מפותחות לבין אובדן פנסיה, כאשר האחרונה מחושבת על פי מלוא שיעור הגמול הנדרש בניכוי חלקו של העובד. למרות עמידתו של המעסיק בדרישות הכספיות, החליט בית הדין שלא לפצות את המבקש בגין הוצאות משפט נלוות, שכן המבקש הגיש תביעות נפרדות שלא לצורך והמעסיק עמד בהתחייבויות כספיות מלאות לפני ובמהלך ההליכים המשפטיים. בית המשפט הדגיש כי בתי המשפט לערעורים ממעטים להתערב בנושאים הקשורים לעלויות, וציין את חוסר הריסון של המבקש בהגשת תביעות נגד חברת הניהול, אשר גררו חיובי פיצוי מינימליים. בסך הכל, בקשת הערעור נדחתה ללא צורך בתגובות נוספות של הצדדים וללא הערכת עלויות נוספות, כפי שאושר ביום 14.8.2022.