רע"פ 189/15

תקציר

במקרה זה, נדונה שאלת העונש ההולם למבקש, שהיה מעורב בהפצת כמויות משמעותיות של סם מסוכן כמו קוקאין, בשתי ערכאות. בתי המשפט קבעו כי חומרת העונש אינה מצדיקה ערעור שלישי, שכן היא אינה מייצגת חריגה קיצונית מנוהלי הענישה המקובלים במקרים דומים. בתי המשפט הדגישו כי ההליך השיקומי ומאמצי השיקום של המבקש היו חשובים, אך הם היו רק אחד מכמה גורמים שנלקחו בחשבון בקביעת הענישה. ההחלטה הדגישה את חומרת הסחר בסמים, המהווה אפיק מפתה אך בלתי חוקי לרווח משמעותי, ולכן יש להטיל עליו עונשים מרתיעים משמעותיים. זאת ועוד, בתי המשפט שבו והדגישו כי יש לאזן בין האינטרסים השיקומיים, על אף היותם בעלי ערך, לבין הצורך שהעונש ישקף כראוי את חומרת המעשים הפליליים שבוצעו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש הונחה להתחיל לרצות את עונשו. בית המשפט הביע תקווה כי המבקש ימשיך בשיקומו במהלך מאסרו ולאחריו. ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע גזר הדין בוטלה, והמבקש חויב להתייצב במרכז הרפואי ניצן, או על פי הוראת שירות בתי הסוהר, לתחילת ריצוי עונשו.