ת"א 46094-02-20

תקציר

השוכרת תבעה את המשכיר על כך שלא החזיק דירה ששכרה, ואילו המשכיר תבע נגדית בגין אי תשלום דמי שכירות ונזקים. בית המשפט מצא כי טענות השוכר לגבי מצב הדירה היו מדויקות ברובן, כפי שאושר על ידי מומחה. למשכיר היו הזדמנויות רבות לגלות בעיות אלה במהלך שש שנות השכירות, אך לא הצליח לתחזק את הנכס, ולא הגיב כראוי לאזהרות השוכר. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי הדיירת גרמה לחלק מהבעיות, לרבות הדלת המנופצת, והגזימה בחלק מטענותיה. השוכרת בחרה להשאיר את הדירה כיחידת אחסון עד תום תקופת השכירות, למרות עזיבתה, דבר שפגע ביכולתה לתבוע פיצויים. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת השוכרת, פסק לה הוצאות בסך 5,000 שקל והפחית את חוב דמי השכירות שלה ב-50% עבור שלושת החודשים האחרונים לתקופת השכירות שלה, בסך כולל של 3,400 שקל. בעלת הדירה זכתה ב-4,700 שקל לאחר שבית המשפט דחה את מרבית תביעותיה שכנגד, שנגעו לדמי שכירות שלא שולמו, ולהוצאות נוספות בגין תיקונים ופינוי. סכום זה כלל פיגורים בשכר דירה, דמי ועד בית וכמה הוצאות. בית המשפט הורה לשוכר לשלם סכום זה, שיצבור ריבית עד שישולם במלואו. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו, בשל הפער הרב בין התביעות והפסיקות בכל מקרה.