עת"מ 1961-09-11

תקציר

העותר, בעליה של חלקת אדמה ביפיע, ביקש לחייב את הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון ואת ועדת ההיגוי הבין-משרדית לתקן תכנית מתאר מקומית, שכללה את רכושו, כך שתתאים להחלטת הוועדה מנובמבר 2009. לחילופין, הוא ביקש מבית המשפט להורות לוועדה להפקיד מחדש את התוכנית כדי לאפשר דיון נוסף בהתנגדויות. העותר טען כי התכנית, כפי שאושרה ופורסמה, שונה באופן מהותי מההחלטה וכללה מספר שינויים בלתי מורשים, לרבות הכללת חלקתו בשטח איחוד וחלוקה, שינוי מתווה הכביש והגדלת שיעור ההפרשות לצרכי ציבור. לטענתו, שינויים אלה נעשו בחוסר יושר וללא שימוע, וביקש מבית המשפט לחייב את הוועדה לפעול על פי ההליך החוקי ולתקן את התוכנית או להפקידה מחדש. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי השינויים נעשו כדין ומוצדקים משיקולים תכנוניים, לאחר שהתקבלו התנגדויות רבות. עוד טענו כי טענת העותר נגועה בשיהוי וכי אין להפריע לתוכנית נוכח השפעתה המשמעותית על הקהילה. בית המשפט קבע, כי השינויים שנעשו בתכנית בוצעו כדין בסמכות הוועדה ובהתאם להחלטותיה בהתנגדויות, לרבות של העותר. נמצא כי פרשנותו של העותר להחלטת הוועדה בהתנגדותו הייתה שגויה וכי הוא היה מודע לשינויים בייעוד נכסיו. כמו כן, בית המשפט קבע כי השינויים בתכנית היו התאמות תכנוניות סבירות ואינם מצדיקים הפקדה מחדש של התכנית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.