בר"מ 2324/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטה שלא לחדש רישיון ישיבה למבקש טריטוריאלי הנשוי לאזרח ישראלי. בקשתם של המבקשים, זוג נשוי, אושרה תחילה לאיחוד משפחות, אך רישיון התושב של המבקש (מבקש 1) בוטל בשנת 2007 בשל חשד לפעילות פלילית. ההיתר חודש מאוחר יותר בשנת 2015 בתנאי שהמבקש יימנע מכל מעורבות פלילית נוספת. המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, החליטה שלא לחדש את ההיתר שוב בשנת 2022 בשל חשדות פליליים חדשים, מה שהוביל לשימוע ולערר. הערעור נדחה, שכן בית הדין לעררים מצא את החלטת המשיב סבירה ומבוססת. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את הערעור, והבהיר כי היעדר הרשעה אינו שקול לזיכוי. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר, בטענה לנסיבות הומניטריות. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הבקשה לא עוררה שאלות עקרוניות וכי החלטות בתי המשפט הקודמים היו מנומקות כראוי. דחיית הבקשה הייתה מוצדקת גם בשל האפשרות שהמבקשים יגישו מחדש בקשה לאיחוד משפחות. ככלל, פסק הדין מחזק את חשיבות ההקפדה על סדרי דין והצדקות מנהליות בהחלטות הנוגעות להיתרי שהייה, תוך הכרה באפשרות הניתנת למבקשים לבקש הסדרה בערוצים הקיימים.