ת"א 47778-06-20

תקציר

בית המשפט מצא כי חלק מפרסומיו של הנתבע מהווים לשון הרע, אך מוגנים תחת הוראות שונות של חוק איסור לשון הרע. ראשית, חלק מהפרסומים נמצאו כתלונות שהגישה הנתבעת לעיריית גבעתיים, בדבר התנהלות פסולה לכאורה של התובעת בקבלת היתר בניה. למרות שהנתבע לא הוכיח את אמיתות טענותיו, מצא בית המשפט כי הוא האמין באמת ובתמים בפסול הליך ההיתר ופעל להגנה על זכויותיו, ומכאן שפרסומים אלה מוגנים מכוח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, המתייחס לתלונות שהוגשו לרשויות הרלוונטיות. שנית, חלק מהפרסומים המכפישים נעשו על ידי הנתבע במסגרת הליכים משפטיים, לרבות פניות לבית המשפט והתקשרויות עם עורך דינו של התובע במסגרת אותם הליכים. בית המשפט קבע כי פרסומים אלה מוגנים מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המעניק הגנה מוחלטת לצדדים, לבאי כוחם ולעדיהם, בגין פרסומים שנאמרו במהלך דיונים משפטיים. בנוסף, הודעות הדוא"ל של הנתבע ללשכת עורכי הדין, בהן התלונן על התנהלות התובע, חוסו אף הן תחת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן לשכת עורכי הדין הייתה הגוף המתאים אליו יכול היה הנתבע לפנות לקבלת הדרכה אתית. טענותיו האחרות של התובע, לרבות לשון הרע בתלונות במשטרה ופגיעה בפרטיות, לא הוכחו ולא זכו להגנה מכוח הוראות אחרות בחוק איסור לשון הרע. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע לא חויב בהוצאות.