ת"א 476/91

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בהיותו קטין, תבע פיצויים בגין נזקים מהנהג ומהמבטחת. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה, שכן הוריה ואחותה של התובעת חתמו על כתב קבלה וויתור תמורת תשלום קטן. התובעת טענה כי כתב הוויתור הושג תוך ניצול מצוקת ההורים וללא הבנתם, וביקשה לבטלו. בית המשפט המחוזי הסכים לבטל את כתב הוויתור, בנימוקים שונים. ראשית, בית המשפט מצא כי הסכמת ההורים הושגה באופן לא אתי על ידי חוקר שביקר אותם בביתם ושכנע אותם לחתום, תוך ניצול חולשתם ומצוקתם. שנית, הוויתור לא היה לטובת הקטין והיווה הפרת חובת האמונים של ההורים כאפוטרופוסים, מה גם שהסכום שהתקבל היה זעום ביחס לפיצוי הפוטנציאלי. שלישית, בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, אך במקרה זה, הנסיבות, לרבות התנהלותו הבלתי אתית של החוקר, גברו על תועלת זו. כמו כן, הדגיש בית המשפט את חובתה של המבטחת לנהוג באופן אתי ולהימנע מלשלוח חוקרים לנפגעים ללא הזמנתם. במקום זאת, חברות הביטוח צריכות להזמין את הקורבנות למשרדן למשא ומתן. עם זאת, מאחר שהוויתור בוטל והתביעה הסתכמה בסכום קטן, בית המשפט לא הורה על החזרת הסכום ששולם, תוך התחשבות בפיצוי עתידי. ההחלטה התקבלה בנוכחות שני עורכי דין.