ת"א 2559/07

תקציר

בפסק דין זה מעורבים שני תובעים - חברת קרנות השקעות ישראלית ומנהלה - ושלושה נתבעים; שתיים מהן הן חברות של בנק ההשקעות העולמי ליהמן ברדרס והשלישית, וינשטיין, הוא נושא משרה בכיר בחברה הזרה ששימש כאיש קשר בין התובעים לנתבעים. התובעים והנתבע הזר הקימו קרן וחתמו על הסכם, אך מאוחר יותר גילו התובעים כי הנתבעים מארגנים כנס מתחרה. כתוצאה מכך בוטל כנס התובעים והקרן נכשלה. התובעים תבעו את הנתבעים בגין הפרת חוזה, הפרת תום לב, מצג שווא ועוולות נוספות, ודרשו פיצויים בסך 13 מיליון שקל. בתחילה הגיעו הצדדים לפשרה פרוצדורלית, אולם בהמשך ביקשו התובעים לבטלו בשל מצוקתם הכלכלית של הנתבעים כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי. בית המשפט נעתר לבקשת התובעים, ביטל את הסדר הפשרה והתיר לתובעים לצרף את וינשטיין כנתבע, מתוך אמונה שהנתבעים לא יוכלו לפרוע לתובעים אם ויינשטיין לא יהיה חלק מהמשפט. בית המשפט גם סירב לבטל את בקשת התובעים להיתר המצאה מחוץ לתחום, וקבע כי חששותיהם של התובעים לגבי יכולת ההחזר של הנתבעים היו מוצדקים. פסק הדין מחייב את וינשטיין להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום, מורה על עיכוב הליכים נגד הנאשם השני ומטיל על הנתבעים הוצאות בגין הבקשות.