דנ"פ 1537/12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לפרשנותו ויישומו של סעיף 71א לחוק העונשין, המסמיך את בית המשפט להטיל צו שירות לתועלת הציבור על נאשם בפלילים כאמצעי ענישה. סמכות זו מוסדרת בחוק העונשין, וניתן להוציא צו כזה הן לאחר הרשעה והן בלעדיה. נקודת המחלוקת המרכזית היא האם ערכאת ערעור יכולה להטיל עונש מאסר על נאשם שכבר השלים צו שירות שהוטל על ידי ערכאה נמוכה יותר. המדינה טוענת כי הפרשנות הנוכחית מגבילה שלא לצורך את שיקול דעתה של ערכאת הערעור, ועלולה להוביל להשלכות חמורות על נאשמים במקרים מסוימים. עם זאת, פסק הדין, שניתן על ידי השופט ח' מלצר ועליו הסכימו המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט ס' ג'ובראן, קובע כי על פי משמעותו הברורה והחד-משמעית של סעיף 71א, בית משפט אינו רשאי להטיל הן עונש מאסר והן צו שירות. לפיכך, גם אם גזר הדין הראשוני כלל צו שירות, ערכאת הערעור אינה יכולה להטיל לאחר מכן מאסר. פסק הדין ספציפי לנסיבותיו ומתייחס רק למקרים בהם הנאשם השלים את צו השירות במלואו לפני פסק דינה של ערכאת הערעור, ואינו מתייחס להשלמה חלקית או אי השלמת הצו. בנוסף, העובדה שהמדינה לא ביקשה עיכוב ביצוע לפני שהמשיב החל לרצות את הצו, עשויה הייתה להשפיע על התוצאה. פסק הדין פה אחד מדגיש כי כל שינוי במצב החקיקתי צריך להיעשות בערוצים מתאימים, מה שמצביע על כך שאין צורך בבחינה מורחבת של הפאנל. משכך, העתירה לדיון נוסף נדחית.