ע"א 9945-05-25

תקציר

## ניתוח משפטי של ע"א 9945-05-25: עיתוי הערעור ודרישות פרוצדורליות ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שנדונו בהחלטת בית המשפט העליון בעניין הבקשה לדחיית הערעור על הסף. ליבת המחלוקת נסובה סביב פרשנותה ויישומה של תקנה 137(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018**, שעניינה חישוב תקופת הערעור על פסקי דין שניתנו *במעמד צד אחד*. **1. פרשנות פסק דין "במעמד צד אחד" ותקנה 137(ג):** * **עיקרון משפטי:** תקנה 137(ג) קובעת מנגנון פרוצדורלי מכריע המאריך את מגבלת הזמן להגשת ערעור על פסק דין *במעמד צד אחד* כאשר הוגשה בקשה לביטול פסק דין זה. התקופה המוארכת מחושבת ממועד ההחלטה בבקשת הביטול. * **חידוש/יישום משפטי:** בית המשפט, באמצעות הרשם רון גולדשטיין, מבהיר את ההגדרה של פסק דין "*במעמד צד אחד*" בהקשר של תקנה זו. למרות השתתפותו הראשונית של המערער בהליך, פסק הדין ניתן בסופו של דבר בשל אי הגשת סיכומים לאחר דיון הוכחות. בית המשפט, בהתייחסו לפסקאות 10 ולהחלטה בבקשת הביטול, ראה בכך פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, ובכך נחשב "*במעמד צד אחד*" לצורך החלת תקנה 137(ג). * **הצדקה:** בית המשפט מדגיש כי פרשנות זו חיונית כדי לקיים את תכליתה של תקנה 137(ג), שהיא למנוע מבעל דין להגיש ערעור על פסק הדין המקורי ובמקביל להגיש בקשת ביטול. פעולה זו תטיל נטל ועלויות מיותרות. האנלוגיה לתקנה 398א הקודמת לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נועדה להדגיש את כוונת החקיקה העקבית. **2. דרישת תום לב ליישום תקנה 137(ג):** * **העיקרון המשפטי:** הפסיקה, כפי שצוטטה בפסקה 8 לפסק הדין, קבעה כי התועלת של תקנה 137(ג) (או קודמתה) אינה אוטומטית ומותנית בכך שבקשת הביטול תוגש בתום לב, לא תהיה בקשת סרק ולא נועדה להאריך באופן מלאכותי את תקופת הערעור. * **בקשה וניואנסים:** המשיב טען כי בקשת הביטול של המערערת הוגשה בחוסר תום לב, תוך ציטוט כשלים פרוצדורליים קודמים של המערער. בעוד שבית המשפט מכיר בכשלים אלה ובביקורת החריפה של בית המשפט קמא על התנהלותו של המערער, הוא מבחין בין התנהלות ההליך הכוללת לבין הגשת בקשת הביטול הספציפית. * **החלטה:** בית המשפט קובע כי למרות אופיו ה"גבולי" של המקרה ועיתוי בקשת הביטול, אין הוא מהווה אחד מ"המקרים החריגים והנדירים" בהם יש לשלול את טובת ההנאה של תקנה 137(ג) בשל חוסר תום לב בהגשת בקשת הביטול עצמה. זה מציע גישה מורכבת, המתמקדת בכוונה מאחורי הצעד הפרוצדורלי הספציפי (הצעת הביטול) ולא רק בטעויות פרוצדורליות קודמות. **3. ערעור על החלטות בבקשות לביטול נישואין:** * **עקרון משפטי:** נעשית הבחנה קריטית בין ערעור על פסק דין שניתן *במעמד צד אחד* לבין ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין כזה. בעוד שהראשון הוא ערעור "לגופו" (שאינו דורש רשות מיוחדת), השני נחשב ל"החלטה שונה" הדורשת רשות ערעור. * **חידוש משפטי/יישום:** בית המשפט מזהה פגם פרוצדורלי בהודעת הערעור של המערערת: היא כללה ערעור על ההחלטה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין. הדבר אסור מבחינה משפטית ללא רשות ערעור מוקדמת, כפי שנקבע בפסיקה (למשל, *א.ד.ש. השקעות בע"מ נ' קרדיט 24 בע"מ*). * **תוצאה:** המערערת נדרשת אפוא להגיש הודעת ערעור מתוקנת, המתמקדת אך ורק בפסק הדין המקורי, עד למועד נקוב. אי ביצוע זה עלול להוביל לדחיית הערעור. **4. תוצאות וכיוונים פרוצדורליים:** * **עיתוי הערעור על פסק הדין:** הערעור על פסק הדין המקורי מיום 12 בדצמבר 2024, נחשב כאילו הוגש במועד בשל החלת תקנה 137(ג). * **פגם פרוצדורלי:** הכללת ערעור על ההחלטה בבקשת הביטול ללא רשות הופכת את הודעת הערעור לפגומה. * **תיקון:** על המערערת להגיש הודעת ערעור מתוקנת עד ליום 29.7.2025, תוך השמטת הערעור על החלטת הביטול. * **הוצאות:** לא ניתן צו להוצאות, מה שמשקף ככל הנראה את ההחלטה הדקדקנית ואת ההצלחה החלקית של בקשת המשיב בזיהוי אי סדרים פרוצדורליים. לסיכום, החלטה זו מחזקת את החשיבות של הבנת הכללים הפרוצדורליים הספציפיים המסדירים ערעורים, במיוחד בכל הנוגע לפסקי דין *במעמד צד אחד* ובקשות לביטול. הוא מדגיש את השיקול הזהיר שבתי המשפט נותנים למטרתן של תקנות כאלה ואת ההבחנה בין התנהלות ליטיגציה כוללת לבין תום לב בהגשות פרוצדורליות ספציפיות. הדרישה לרשות ערעור על החלטות בבקשות ביטול מדגישה הגנה פרוצדורלית חיונית.