ת"פ 72239-01-20

תקציר

הנאשמים טענו לאכיפה בררנית, וטענו כי הם מופלים לרעה כאשר לא הוגש כתב אישום נגד בלדי – שותף לפשע – וכאשר המדינה לא הציעה להם הסדר מותנה, כפי שעשתה עם חברת הובלה נפרדת. עם זאת, השופט דחה טענות אלה. הם קבעו כי העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים ובלדי אינן זהות; לפיכך, התייחסות שונה אליהם לא היוותה אכיפה בררנית. גם ההסדר עם החברה המעבירה לא נבע מאכיפה בררנית, שכן אותה חברה ביצעה עבירה אחת בלבד, ואילו כתב האישום נגד הנאשמים כלל שלוש עבירות נפרדות, ולפרקליטות יש שיקול דעת בקביעת הסדרים. כמו כן, השופט קבע כי העבירות המוזכרות בכתב האישום הראשון והשלישי נגד הנאשמים אינן חטאים אלא עוונות, שחלה עליהן התיישנות של חמש שנים. הטענה כי עבירות אלה התיישנו הועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך ולא נתמכת. לפיכך דחה השופט את הבקשה, קיבל את כתב האישום המתוקן וקבע דיון הוכחות.