ע"א 5451/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשה לביטול צו ניהול של נכסי נדל"ן של חברה המצויים בישראל. הצו הוצא בשנת 2013 לבקשת האפוטרופוס הכללי, לפי חוק האפוטרופוס הכללי, המאפשר לבית המשפט להתערב בניהול רכוש נטוש. המחלוקת הראשונה היא האם לנציג החברה שהגיש את בקשת הביטול, פרידמן, יש סמכות חוקית לפעול בשם החברה. בית המשפט מציין כי לא ברור אם פרידמן אכן מייצג את החברה, ולא הוצגה החלטה שיפוטית שתאשר את זהות בעלי המניות בחברה או את מעמדם המחייב של החלטותיהם. עם זאת, גם אם היה בידי פרידמן האישור הנדרש, עדיין היה הערעור נדחה לגופו. בליבת הערעור נטען כי צו הניהול הוצא שלא כדין וללא הצדקה, שכן נכסי הנדל"ן אינם נטושים אלא בבעלות החברה. בית המשפט בוחן את הטענות הפרוצדורליות ומוצא כי כבר נערך דיון מעמיק בעניין במישור המשפט. תוך התמקדות בסוגיה המהותית, מסביר בית המשפט כי על מנת שנכסי המקרקעין ייחשבו נטושים, צריכים להתקיים שני תנאים: הבעלים חייב להיות לא ידוע או שלא חייב להיות גורם מוסמך לפעול כבעלים או לנהל את הנכס. מעמדה של החברה בנכסי הנדל"ן אינו ברור, והראיות מצביעות על כך שמדובר בנאמן המחזיק בנכסים לטובת החברים. עם זאת, הכרעה בשאלה זו אינה הכרחית לצורך הקביעה הנוכחית, שכן בית המשפט צריך לפסוק רק באשר ליכולתה של החברה לנהל את הנכסים. בית משפט קמא קבע בעבר כי לחברה אין תשתית לניהול נכסי הנדל"ן, החלטה הנתמכת בהליכים קודמים. החייאת החברה בארה"ב וביטול הליכי כינוס הנכסים אינם מבהירים את זהות בעלי המניות או גופי הניהול המוסמכים. בהיעדר הבהרות אלה, בית המשפט מגיע למסקנה כי לחברה אין יכולת לפעול כבעלים או לנהל את נכסי הנדל"ן. לפיכך, הנכסים נחשבים נטושים, והבקשה לביטול צו הניהול תידחה. החלטה זו אינה פוגעת בניסיונות עתידיים לשנות את מעמדה של החברה, ובית המשפט מציין כי ייתכן שיידרשו הליכים נוספים כדי לקבוע את טיב זכויות החברה בנכסים ולזהות את הנהנים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב. השופט י' עמית והשופט ד' מינץ מסכימים עם פסק הדין.