רע"פ 867/18

תקציר

בבחינת הבקשה ונספחיה, קבע בית המשפט כי יש לדחות את בקשת המבקש בשל היעדר סוגיות מהותיות או חריגות המצדיקות ערעור שני. השופט ציין כי ערעורים מסוג זה שמורים לתיקים שיש בהם סוגיות עקרוניות או שיקולי צדק ייחודיים מעבר לאינטרס הפרטי של המבקש, שלא באו לידי ביטוי במקרה זה. המבקש לא הוכיח חשש ממשי לעיוות דין או שאלות מהותיות כלשהן העולות מהמקרה. בנוסף, הטענות שהציג המבקש חסרות שחר, בפרט ביחס לפרשנות הוראות חוק הנוגעות להגשת כתבי אישום והתיישנות בעבירות קנס. בית המשפט הפנה לפרק ז' לחוק הרלוונטי, המתווה סדרי דין מיוחדים לעבירות אלה וגובר על הוראות ההתיישנות הרגילות. נדחתה פרשנותו של המבקש כי תקופת ההתיישנות צריכה לחול ממועד ביצוע עבירת הקנס. בית המשפט הבהיר כי מרגע שניתנת הודעת תשלום ויש בקשה למשפט, החוק מאפשר הגשת כתב אישום מעבר לתקופה הסטטוטורית. לשון החוק קובעת כי זימון למשפט יינתן בתוך שנה מיום הגשת הבקשה להישפט, ולא ממועד ביצוע העבירה. בנוסף, התייחס בית המשפט לפסיקה ולתקנות הקיימות התומכות בפרשנות זו, והדגיש כי הזימון משמש כמקבילה פרוצדורלית לכתב אישום לצורך תקופת ההתיישנות. לפיכך, על יסוד ההנחיה החקיקתית והפרוצדורלית הברורה, הבקשה נדחתה, תוך חיזוק העיקרון לפיו מתן זימון בתוך שנה מיום הגשת הבקשה למשפט ממלא אחר דרישות החוק, שומר על תקינות ההליכים המשפטיים תוך דחיית טענות המבקש.