תו"ב 23678-12-13

תקציר

הכלל הוא שיש להרשיע אדם שהוכח כי הוא אשם בעבירה פלילית. עם זאת, ישנם מקרים חריגים בהם בית המשפט רשאי להימנע מהרשעת האדם כדי למנוע יחס בלתי סביר בין הנזק שנגרם מההרשעה לבין חומרת העבירה. מקרים כאלה הם נדירים וחריגים, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע. לגבי הרשעת תאגיד חל אותו עיקרון, אך המקרים בהם על בית המשפט להימנע מהרשעת תאגיד שנמצא אשם בעבירות פליליות צריכים להיות נדירים וחריגים אף יותר. במקרה זה, הנאשמת הראשונה, חברה, לא תהיה פטורה מהרשעה למרות ההשלכות שעשויות להיות לה על פעילותה העסקית. בית המשפט לא שוכנע כי קיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לחברה לבין חומרת העבירות שביצעה. עבירות אלה, המפורטות בכתב אישום מתוקן בן 14 עמודים, הן רחבות היקף וכוללות פעילות מסחרית בלתי חוקית לשם רווח כלכלי. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי רישומה בפנקס הקבלנים עלול להתבטל עקב ההרשעה אינה משכנעת, שכן החוק קובע חלופות לביטול. גם הנאשם השני, יחיד, לא יהיה פטור מהרשעה. בית המשפט מכיר בנסיבותיו האישיות ובפוטנציאל הפגיעה בעיסוקו בעתיד, אך האינטרס הציבורי בגינוי העבירות גובר במקרה זה, מה גם שרישומו כבר נמחק מפנקס הקבלנים בעבר. שני הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן. לפיכך, מחליט בית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון, הכולל את הקנסות המוסכמים, ולהטיל על הנאשמים עיצומים כספיים, לצד חתימה על התחייבויות כספיות להימנע מביצוע עבירות נוספות לפי חוק התכנון והבניה. בנוסף, נצטווה הנאשם הראשון להרוס או לסלק את המבנים הבלתי חוקיים המוזכרים בכתב האישום ולחדול מהשימוש בהם, במועד שנקבע. הכרעת הדין כוללת גם את מחיקתם של נאשמים 3, 4 ו-5 מכתב האישום המתוקן.