ע"ע 12997-10-13

תקציר

בין המועצה האזורית למציל הייתה מחלוקת על טיב יחסי העבודה ביניהם, מה שהוביל את המציל להגיש תביעה לסעד הצהרתי ולפיצוי כספי בבית משפט אזורי. בית הדין האזורי פסק לטובת המציל, הכיר בו כעובד לא קבוע של המועצה ופסק לו הפרשי שכר וזכויות נלוות בסך 30,245.32 ₪. המועצה ערערה על ההחלטה וביקשה עיכוב ביצוע, אך בקשתה נדחתה. המועצה טענה כי מיקור החוץ של שירותי המציל היה אותנטי, ואילו המציל טען שלא, ובית הדין האזורי הסכים עם האחרון. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם הקיבוצי החל על מצילי ים ברשויות המקומיות העניק למשיבה זכויות כמציל "דור שני" במעמד שאינו קבוע. המועצה חויבה לשלם למשיב סכומים שונים, לרבות דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, תוספות שכר, גמול שעות נוספות ועוד, בסך כולל של 30,245.32 ₪, בצירוף הוצאות וריבית נוספות. המועצה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי וביקשה עיכוב ביצוע, שנדחה בשל אי עמידה בשני התנאים המצטברים: סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות. למרות שהערעור מעורר שאלות משפטיות משמעותיות, המועצה לא הביאה ראיות לאיתנותו הכלכלית המפוקפקת של המשיב כדי להצדיק שהות. יתר על כן, מאחר שתעודות המס הועברו, גם בקשת המועצה לעיכוב על בסיס תנאי זה הייתה מיותרת. לפיכך, ההחלטה לדחות את עיכוב הביצוע התקבלה, בהתחשב בעלויות הבקשה תישקל במהלך הדיון בערעור.