עע"מ 11646/05

תקציר

במקרה זה, הערעור נסב סביב מחלוקת בנוגע להיטל סלילה שהוטל על בעל נכס בחדרה. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל תחילה את ערעור העותר, וקבע כי אין תועלת מספקת בין ההיטל לבין סלילת הרחוב. המשיב, בעל נכס, ערער על ההיטל מכמה טעמים: טענה לפטור כקרקע חקלאית, היעדר תועלת ישירה מהרחוב החדש ששימש בעיקר מרכז מסחרי, והטלת ספק בחוקיות חוק העזר המסמיך היטלים כאלה. בית המשפט הסכים רק עם טענת ההטבה, דחה את הטענה הראשונה בדבר פטור חקלאי ולא הכריע באופן סופי בשאלה האם ההיטל מהווה מס בלתי מורשה ולא חיוב לגיטימי. בערעור טענו העירייה ובעלי עניין נוספים בעירייה כי ההיטל חוקי ועולה בקנה אחד עם חוקי העזר הקיימים, וטענו כי מדובר בשיטה לגיטימית למימון תשתיות עירוניות, כפי שהוכר באופן נרחב בפסיקות בית המשפט בעבר. בסופו של דבר מצאה ערכאת הערעור כי ההיטל הוטל כדין על פי חוק העזר, אשר הגדיר נכסים כמו של המשיב כגובלים ברחוב הנדון. החלטה זו נשענה על פרשנות המונח "היטל" בפקודת העיריות, תוך הכרה בקשר רופף יותר להטבות שירות ישירות לעומת דמי השתתפות. למרות שהכיר בסוגיות אלה, אישר בית המשפט את שיטת ההיטל כמצויה בסמכותה של העירייה, אם כי הביע הסתייגות מהבהירות וההגינות של מערכות אלה, ודחק בגוף המחוקק לבחון את התקנות לרפורמה אפשרית. משכך, ביטלה ערכאת הערעור את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, החזיר את חיובי ההיטל והטיל על המשיב הוצאות משפט.