עש"מ 6737/02

תקציר

המשיב, עובד מדינה, זוכה תחילה על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בגין הטרדה מינית לכאורה שכללה התקדמות לא רצויה כלפי עמיתה בעת שהסיע אותה למקום לאחר העבודה. המתלוננת, צעירה נשואה, דיווחה כי המשיב, גבר נשוי, אחז בידה בהתמדה למרות התנגדותה, ניסה לנשק אותה ועצר את הרכב באזור מבודד כדי להתקדם לעברה. היא הרגישה מוטרדת, מושפלת ומפוחדת. המשיב טען כי מעשיו פורשו באופן שגוי כחיזור והוא חדל כאשר היא התנגדה באופן ברור. בית המשפט העליון, בערעור המדינה, התמקד בסעיפים בחוק למניעת הטרדה מינית ובחוק העונשין הנוגעים למעשים מגונים ללא הסכמה. נקבע כי מעשיו של המשיב היו מגונים, מונעים מסיפוק מיני ונעשו ללא הסכמת המתלוננת. בית המשפט הדגיש את ההקשר הרחב יותר, וציין את חוסר איזון הכוחות, את התנגדויותיה המילוליות החוזרות ונשנות של המתלוננת ואת ההשפעה הפסיכולוגית עליה. בפסק הדין נקבע כי התנהלותו של המשיב הפרה את המשמעת בשירות המדינה, פגעה בכבודה של המתלוננת ואינה הולמת עובד ציבור. בית המשפט הכיר בהטרדה מינית כעבירה חמורה, וביטל את הזיכוי, בקובעו כי מעשיו של המשיב היו מעשים מגונים שלא בהסכמה, והורה על הרשעתו והחזיר את התיק לבית הדין לצורך מתן גזר הדין.