ת"א 51149-08-15

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעת הורה נגד מוסד רפואי בשם ילדם הקטין, בטענה לרשלנות רפואית ("הולדה בעוולה"). הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. השאלה הקריטית הייתה מתי גילה ההורה את הנזק, שכן הוא קובע את תחילתה של תקופת ההתיישנות. ההורה טען כי הנזק התגלה רק בינואר 2009, אז אובחנה אצל הילד מחלת עיניים גנטית בשם קולובומה. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות המצביעות על כך שההורה הבחין בסימני נזק זמן קצר לאחר הלידה ופנה לרשויות הרפואיות תוך שבועיים מיום הלידה. מסמכים רפואיים אישרו כי מחלתו של הילד הייתה ידועה ואובחנה כקולובומה כבר ביוני 2008. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההורה גילה את הנזק בסמוך למועד זה ודחה את התביעה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר גילוי הנזק, תוך הפרת חוק ההתיישנות. השופט הדגיש כי על ההורה, בגיר, מוטלת האחריות לפעול במסגרת הזמן הקבועה בחוק והוא ויתר למעשה על זכותו בכך שלא עשה כן. בנוסף, השופטת ציינה כי הנסיבות אינן מצדיקות הארכה של תקופת ההתיישנות, מה גם שעילת התביעה בגין הולדה בעוולה לא נדחתה או שונתה בפסק דין כלשהו. לפיכך חלו הכללים שנקבעו בדבר תקופת ההתיישנות, והתביעה נדחתה על הסף.